לפני כמה שנים, אני הולך ליד מלון שלום על יד הירקון בתל-אביב. פתאום, אני רואה אדם, הפנים שלו מאוד. מהודרים. רואים עליו שהוא אדם אציל. אבל הגוף שלו לגמרי שבור. הוא גיבן מארבע רוחות. כל העצמות שלו שבורות. כמעט פחד להסתכל עליו. אבל כשרואים את הפנים שלו, רואים שכינה עליו...
כשראיתי אותו לא יכולתי לעצור בעצמי ואמרתי לו: שלום לך אדוני. והוא ענה לי ממש כמו יהודי פולני מבטן ומלידה, ואמר לי: עליכם שלם. עליכם שלם.
מאיפה אתה?- מפיאסצנה.
פיאסצנה... לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...
שאלתי אותו: אדוני המהולל, תגיד לי ראית פעם את רבנו הקדוש, רבי קלונימוס קלמן?
והוא אומר לי: האם ראיתי אותו? אני למדתי חמש שנים. התחלתי ללמוד אצלו כשהייתי בן שש, ולמדתי אצלו עד שהייתי בן אחת עשרה. כשהייתי בן אחת עשרה לקחו אותי לאושוויץ, אבל הייתי כל כך גדול וחזק שחשבו שאני בן שבע עשרה. ואל תאמין, עכשיו אני לגמרי שבור, מכל המכות שנתנו לי, מכל המכות...
כל עצם מעצמי היא שבורה... כך אני נראה... מה אני יכול להגיד לך...
מכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. אני לבד בעולם...
והוא ממשיך לנקות את הרחוב. הוא מנקה רחובות. מנקה רחובות בקדושה. מי יודע איזו קדושה הוא מביא לעולם בכל יום, כשהוא מנקה את הרחובות...
אני עמדתי משתומם. ואמרתי לו: אדוני, תרשו לי, אתם זוכרים תורה מרבנו הקדוש, רבי קלונימוס קלמן?בהתחלה הוא אמר: מה, אתה חושב שאחרי אושוויץ אפשר לזכור תורות?!
אמרתי לו: כן, בטח. דברי רבנו הקדוש יורדים לתוך עמקי הנשמה...
הוא מסתכל עלי זמן רב ואומר לי: שמע, אתה באמת רוצה לשמוע תורה מרבנו הקדוש?
אני רק זוכר שממש התחלתי לבכות. אמרתי: אני נשבע לכם, אני רוצה לשמוע תורה. אני משתוקק עם כל הנשמה שלי...
אבל הוא היה חסיד אמיתי. הוא לא היה מוסר תורות כשהוא מנקה את הרחוב. הוא הלך, נטל ידיים... נתן קצת מים על הפנים שלו, והתחיל לספר לי...
דע לך, דע לך, כך זה היה כמעט בכל שבת קודש אצל רבנו הקדוש... איך אני יכול לתאר לך את ה"בואי בשלום" אצל רבנו הקדוש. הוא עומד באמצע, וכל הילדים רוקדים מסביבו. "פני שבת נקבלה", אילו פנים היו לרבנו בשבת קודש. לא כמו מלאכי השרת, אלא לפעמים יותר יפות. רבנו הקדוש נכנס לערוך שולחן והוא מתחיל "שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון", וכמה מאות ילדים, באמת מלאכי עליון, משרתי עליון... זה לא יהיה עד שיבוא המשיח...
אבל דע לך, בין הדגים למרק, בין המרק לעוף, רבנו הקדוש אמר תורה על הפרשה. בכל פעם, אחרי שהוא גמר את התורה, כך הוא היה אומר: כך היה, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע...
עבודה של זריקה... "וזרקתי עליכם מים טהורים". רבנו הקדוש זרק עלינו מים משמי שמיים. וכך הוא היה אומר- אני אגיד לכם את זה בלשון של מנקה הרחובות-
דער הייליגער זיסער רבי, אזוי פלעגט ער זאגן: קינדערלאך, טייערע קינדערלאך, טייערע זיסא קינדערלאך. געדענקטז'ע. געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה.
(= הרבי הקדוש המתוק, כך היה אומר: ילדים, ילדים יקרים, ילדים יקרים מתוקים. זכרו אפוא. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו.
ילדים חמודים, ילדים מתוקים, תזכרו רק דבר אחד. הדבר הכי גדול- לעשות טובה למישהו אחר).
בכל פעם שהוא היה גומר את התורה הוא היה אומר:
קינדעלאך, געדענקטז'ע. די גרעסאע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה.
(=ילדים, זכרו אפוא, הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למשהו).
הייתי באושוויץ, שמעתי שמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. תאמין לי, רציתי להרוג את עצמי. ואני כבר עושה כל מיני הכנות להרוג את עצמי, ופתאום אני שומע את קולו של הרבי, והוא אומר:
קינדערלך, טייערע קינדערלאך, זיסע קינדערלאך. געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה.
(= ילדים, ילדים יקרים, ילדים מתוקים. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו).
פתאום אני מלא שמחה. ואתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושוויץ. אי אי אי... בכל פינה שוכב על הרצפה יהודי בוכה ואין לו עם מי לדבר. כי מי יש לו כח לשמוע עוד פעם את הסיפור על אשתו, על הילדים, שהם כבר שם בשמיע שמיים...
אז כל הלילה, כל הלילה, ישבתי עם היהודים השבורים. וזה נתן לי כח.
אחרי כמה חודשים אני שוב רוצה להרוג את עצמי, ואני שוב שומע את קולו של הרבי...
דע לך, אני כבר בתל אביב. אני ממש לבד. אין לי אף אדם אחד. אתה יודע כמה פעמים ניסיתי לאבד את עצמי לדעת...
אני כבר בתוך הים, אני כבר כמעט טובע. פתאום אני שומע את קולו של הרבי הקדוש: קינדערלך, זיסע טייערע קינדערלאך. געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה.
(=ילדים, ילדים מתוקים יקרים. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למשהו).
הדבר הכי גדול- לעשות טובה למשהו.
מה אני יגיד לך, אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות ברחובות תל אביב?!
אחרי כמה חודשים חזרתי לארץ. בבוקר, זה היה בחנוכה, בבוקר הראשון רצתי לרחוב שעל יד הירקון, למצוא את המנקה רחובות, הגיבן הקדוש, ולא מצאתי אותו. נכנסתי למלון "שלום" ושאלתי: איפה המנקה רחובות? איפה הגיבן הקדוש?
אמרו לי:
אתה לא יודע? האם לא שמעת שביום שני של חג הסוכות הוא עלה למרומים?...
אתם שומעים כולכם: כשיבוא המשיח, תחיית המתים, הגיבן הקדוש, המנקה רחובות, יחזור לעולם הזה. הוא ינקה את כל הרחובות, מירושלים ועד סוף העולם. ואתם יודעים איך הוא ינקה אותם: הוא יעמוד בראש הגבעה והוא ילמד את כל העולם כולו:
הדבר הכי הגדול בעולם הוא- קינדערלך, טייערע קינדערלאך, די גרע סטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה. (=ילדים, ילדים יקרים. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למשהו).
אתם חושבים שאם אדם מבקש טובה מכם אתם עושים לו טובה. לא. בשבילכם....
די גרעטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה. קינדערלך, זיסע קינדערלאך. די גרעסטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה.
ילדים מתוקים, ילדים חמודים מדבש, הדבר הכי גדול בעולם - לעשות טובות למשהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה