הרבי מסידוגרא זצ''ל עבר את נוראות השואה, עלה לארץ וקבע את בית מדרשו בעיר תל אביב 'החילונית', כדי "להאיר את העיר".
בליל העצמאות הוא בעצמו היה מניף את דגל המדינה בבית המדרש לעיני כל החסידים ובאי בית המדרש שלו.
ביום העצמאות בבוקר, בהשכמה כאשר כולם עדיין נמו את שנתם, האדמו''ר היה מטאטא את רחובות תל אביב.
הוא הסביר מדוע הוא נוהג כך: הייתי בוינה בתקופת השואה, הגרמנים הרשעים ימ''ש רצו להשפיל אותי כמנהיג של חסידים כדי לשבור את רוחם.
לקול תרועת חצוצרות וצחוקם של הרשעים, נאלצתי להניף את הדגל הנאצי בוינה, לעיני כל ישראל.
'ההצגה לא נגמרה', הם לא הסתפקו בכך והכריחו אותי לטאטא את הרחוב.
נדרתי נדר שאם אזכה לחיות ולעלות לארץ ישראל, אניף את דגל ישראל, ואטאטא את הרחובות בא''י, וכך אני עושה כל שנה ביום העצמאות.
בליל העצמאות אני מניף את דגל ישראל בבית המדרש, אני עושה זאת 'ברוב עם הדרת מלך'.
את הרחוב אני מטאטא, אך זאת אני עושה בצנעא, בבוקר השכם. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה