יום ראשון, 26 ביולי 2026

הרב ניסים והיין המשפך

מוצאי יום הכיפורים היכל בית המדרש ריק למחצה, ועדיין היו הקולות והתפילות מרחפים בחלל ההיכל. כבר סיימו נעילה, מעריב ראשונה של אחר ההיטהרות, ועדיין היה הרב ניסים פרץ זצוק״ל – נרעש ונרגש מתוקף קדושת היום – שרוי בפינתו בדבקות גדולה, עטוף בגדי לבן. שקוע בספריו ומחשבותיו. מרבית המתפללים כבר הלכו לבתיהם, להבדיל ולשבור את הצום.

אותה שעה ניצב לצדו אחד המתפללים, והתכונן להבדיל על הכוס. עודו מוזג את היין, עשה בנו הרך תנועה של שובבות, שפגעה בבקבוק ובגביע. זרם של יין מהגביע והבקבוק נשפך על בגדיו הלבנים. בגדיו הוכתמו, חלחלו ונספגו, והרטיבו את גופו.

רבי ניסים בשלו. עיניו צמודות למסכת סוכה בה עסק, לא נע ולא זע. שום תנועה של רתיעה או התעניינות במה שארע.

אבי הילד ניצב נבוך ונסער. הוא הביט מבולבל ונואש בכתם הענק שהכתים את כל הקיטל של רבי ניסים, במוצאי היום הקדוש לצער את הרב!

אך רבי ניסים לא קם ולא זע. מתעלם לגמרי מהמזיק ומהנזק. משראה שרבי ניסים ממשיך בשלו בחיות ודבקות, קם בזריזות והלך עם בנו מהמקום.

כשיצאו השניים מהדלת, הגביה רבי ניסים את עיניו וראה כי אין איש יכול להפגע, קם בניחותא, פשט את הקיטל הספוג ביין, ניגב את זרועותיו ורגליו, ושב באותה ניחותא לתלמודו.

איש שלא שברו הרוע

בשנת 1963, סגן ג׳יימס "ניק" רואו שימש כיועץ צבאי של הכוחות המיוחדים בדלתת המקונג בויטנאם. במהלך מבצע צבאי, הכוח שלו נקלע למארב קטלני של הווייטקונג. רואו נלכד ונלקח עמוק אל תוך הג׳ונגלים.

הווייטקונג חיפשו קצינים בעלי ערך מודיעיני גבוה. רואו הבין שאם יגלו שהוא איש הכוחות המיוחדים (הכומתות הירוקות), הוא יעונה עד מוות או יוצא להורג. הוא בנה סיפור כיסוי מושלם:

הוא טען שהוא מהנדס אזרחי מגויס בדרגה נמוכה. הוא הציג חוסר הבנה מוחלט בטקטיקות צבאיות. הוא שמר על הסיפור הזה במשך שנים, למרות חקירות קשות ועינויים.

רואו הוחזק בתוך כלוב במבוק קטן. התנאים היו תת-אנושיים:

הוא הורעב וניזון בעיקר מאורז נגוע וכל מה שהצליח לתפוס (לטאות וחרקים). הוא חלה במלריה, דיזנטריה וטפילים שונים ללא טיפול רפואי. הוא הוחזק בבידוד ממושך וצפה בשבויים אחרים מתים סביבו.

בשלהי 1968, הווייטקונג השיגו מסמכים אמריקאים שחשפו את האמת: רואו הוא אכן קצין כוחות מיוחדים. נגזר עליו גזר דין מוות.

ב-31 בדצמבר 1968, בזמן שהובל אל מקום ההוצאה להורג ביער, התרחש נס:

מסוקי קרב אמריקאים הופיעו בשמיים ותקפו את האזור. השומרים שלו התפזרו כדי לתפוס מחסה. רואו ניצל את השבריר שנייה הזה, הכה את השומר שלו, ורץ אל עבר שטח פתוח.

הוא לבש בגדי וייטקונג שחורים, ולכן הטייסים כמעט ירו בו. ברגע האחרון הוא הניף את ידיו בצורה שגרמה להם להבין שהוא אמריקאי, ומסוק הנמיך ושלף אותו מהג׳ונגל.

לאחר שחזר, רואו סירב לפרוש מהצבא. הוא לקח את כל התובנות שצבר על הישרדות, פסיכולוגיה של שבי וטקטיקות התחמקות, וייסד את תוכנית SERE (Survival, Evasion, Resistance, and Escape) – קורס ההישרדות והחוסן המחמיר ביותר שכל לוחם ביחידות עילית אמריקאיות עובר עד היום.

קורס SERE (ראשי תיבות של: Survival, Evasion, Resistance, Escape - הישרדות, התחמקות, התנגדות ובריחה) הוא תוכנית אימונים צבאית מתקדמת, המוכרת בישראל בעיקר בשם "סדרת שבי".

הקורס נועד להכשיר חיילים, אנשי צוות אוויר ולוחמים ביחידות מובחרות כיצד לשרוד ולפעול במצבים שבהם הם מנותקים מכוחותיהם בשטח אויב, או נופלים בשבי.

Survival (הישרדות): למידת מיומנויות קיום בשטח קשוח. מציאת מים, מזון ומחסה. ניווט ועזרה ראשונה ללא ציוד.

Evasion (התחמקות): תנועה סמויה בשטח עוין. התחמקות מתצפיות ומגששים של האויב כדי למנוע תפיסה.

Resistance (התנגדות): פיתוח חוסן מנטלי ופיזי. התמודדות עם חקירות, לחץ פסיכולוגי קשה וניסיונות ניצול של השבי.

Escape (בריחה): זיהוי הזדמנויות לבריחה ממתקני כליאה או ממעצר, ותכנון דרכי מילוט חזרה לשטח בטוח.

בצה״ל האימון מועבר כחלק בלתי נפרד מקורס טיס ומסלולי ההכשרה של יחידות העילית (כמו סיירת מטכ״ל, שלדג, שייטת 13 ו-669). הוא נחשב לאחד השלבים המאתגרים והקשים ביותר מבחינה פסיכולוגית ופיזית בשירות הצבאי.

בצבא ארצות הברית הקורס מנוהל ברמות שונות (מ-Level A הבסיסי ועד Level C המיועד ללוחמים בסיכון גבוה). קיימים בתי ספר ייעודיים לכל זרוע (צי, חיל אוויר, מארינס ויבשה) המדמים תנאי קיצון כמו ג׳ונגלים, מדבריות או מזג אוויר מושלג.

המשימה המרכזית והייחודית של הכומתות הירוקות היא לוחמה בלתי-קונבנציונלית (Unconventional Warfare). בניגוד לכוחות רגילים שנלחמים ישירות באויב, המטרה של הכומתות הירוקות היא לחדור בחשאי לאזורים עוינים, ליצור קשר עם האוכלוסייה המקומית, ולאמן, לצייד ולהוביל כוחות גרילה מקומיים כדי להפיל משטרים מדכאים או להילחם בטרור.

המוטו של הכומתות הירוקות הוא ביטוי בלטינית: De Oppresso Liber. הביטוי מתורגם ל״לשחרר את המדוכאים".

המוטו שלהם משקף את העובדה שהם פועלים כדי לעזור לאותן אוכלוסיות להשתחרר מעריצות, כפי שעשו היחידות שקדמו להם במלחמת העולם השנייה כשפעלו מאחורי קווי האויב הנאצי. לכן המוטו נקבע רשמית ב-1962 עם הקמת חיל הכוחות המיוחדים.

לידת רבינו האריז״ל, ברית המילה, וירידתו למצרים

לידת רבינו האריז״ל, ברית המילה, וירידתו למצרים

א. רבי שלמה לוריא זצ״ל אביו של רבינו האר״י היה איש צדיק תם וישר וירא אלהים וסר מרע. באחד הימים, והנה הוא מתפלל ומתחנן בבית הכנסת שבירושלים העתיקה ואין איש עמו, נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו: "דע לך ששלחני הקב״ה לבשרך כי הנה אשתך הרה ויולדת לך בן, ותקרא שמו יצחק והוא יחל להושיע את נפשות ישראל מיד הקליפות, וכמה נפשות אשר הם מגולגלות מכמה שנים יתקן, ועל ידו תתגלה חכמת הקבלה, וכל מין חכמה שבעולם לא יחסר ממנו, ושמו יצא בכל הארץ. לכן השמר והזהר שלא תמול אותו עד שאבוא להיות סנדק שישב על ברכי בשעת המילה."

ויהי ככלותו לדבר אתו את הדברים האלה, נעלם מעיניו, ויתמה האיש ההוא מאד מן המראה הזה, וישאר כל היום ההוא כולו בבית הכנסת בוכה ומתפלל אל ה' יתברך, וכך אמר בתפלתו: "אנא ה' קיים את הדבר הזה אשר בשרתני בו ואל יעכב עלי שום עון בדבר הזה, הגם כי קטון אנכי ואין בי שום זכות, למענך עשה ולא למעני."

ובסימן טוב ובמזל טוב בשנת הש' נולד הילד הרך ונתמלא הבית כולו אורה, וביום השמיני הוליכו אותו לבית הכנסת לימול כמנהג, ואביו היה מסתכל בכל סביבות בית הכנסת לראות אם בא אליהו זכור לטוב, ולא ראהו, ויהי בצער גדול כי כל אנשי הקהל היו אצים בו לאמר: "גש הלאה, והחזק בבנך למול אותו," והוא היה מתמהמה לאמר: "שעדיין לא באו כל קרוביו." וזה היה כמו חצי שעה וכראותו צרת נפשו בכה בכי גדול והתפלל אל ה', ובעודו בוכה, והנה אליהו זכור לטוב לקראתו ויאמר לו: "אל תבכה עבד ה', קרב אל המזבח ועשה את עולתך שכולה כליל לה', ושב על הכסא והחזק בבנך לעיני אנשי הקהל, ואני אשב בחיקך ואחזיק בידי רגלי הילד הזה. ומה שנתעכבתי מלבוא עד עתה כדי לנסותך אם תשמור מצותי אם לא."

וישב על הכסא שמח, ואליהו זכור לטוב ישב כאשר אמר ולא ראהו שום אדם רק הוא לבדו, וימול הילד ויוליכוהו לאמו וקודם שהגיע לבית נתרפאת המילה כתינוק שנימול מכמה שנים.

ויגדל הילד ויגמל ויוליכוהו לתלמוד תורה, והיה חכם גדול נפלא ועצום יותר מבני גילו, והיה מעיין בגמרא כתלמיד ותיק ושום בעל תורה לא היה יכול לעמוד לפניו מעוצם פלפולו.

ובהיותו כבן שמונה שנים נפטר אביו לבית עולמו ע״ה ותאמר לו אמו: "בני הנה נא אני אשה אלמנה ואין בידי יכולת לקנות לך ספרים שאתה צריך, ועתה הבה נרדה מצרימה לבית דודך שהוא עשיר גדול ושם לא תחסר כלום, ותוכל להגות בתורה כאוות נפשך." ויאמר לאמו: "הנני, וכל אשר תאמרי אלי אעשה."

ויקומו וירדו מצרימה ויבואו לבית דודו ודודו קבלו בכבוד גדול ויהי לו לבן, וישלח ויקרא את הרב כמהר״ר בצלאל אשכנזי זלה״ה בעל השיטה מקובצת וביקש ממנו שילמד עם הנער הזה תורה ויהי עמו עד היותו בן ט״ו שנים ואז גברה חכמתו על כל חכמי מצרים.

ואז נתן לו דודו את בתו לאשה. וכתב בחיבת ירושלים שהבית שנולד בו רבינו האר״י הוא קרוב למדרש אור החיים ואיש ואשה לא ידורו בבית הזה. והן עתה ידוע לנו מפי מגידי אמת, קבלה יש בידם שמקום שנולד בו הרב האר״י זיע״א בירושלים הוא בשוק היהודים למעלה, ומקרוב סיידו וכיירו אותו, והרחיבו חלוניו, ונתמלא אורה, ובכל יום מתפללים בו ויושבים תלמידי חכמים עוסקים בחכמת האמת בו מהבוקר עד הצהרים, אשריהם ישראל.

רבינו האריז״ל לומד זוה״ק וסתרי תורה במצרים

רבינו האריז״ל לומד זוה״ק וסתרי תורה במצרים

ב. יום אחד היה יושב בבית הכנסת להתפלל ואיש אחד היה יושב אצלו, ויפן הרב וירא בידו ספר ופנה אליו וראה בו סודות עליונים ואחר התפלה אמר הרב לאותו האיש הגד לי מה כתוב בספר הזה, ויען האיש ויאמר לו מה אדבר כי ה׳ מנעני מכבוד כי מן האנוסים אני, ולפי שראיתי כל אחד מתפלל מתוך הספר ומפני הבושה לקחתי זה הספר ואיני יודע מה כתוב בו. אמר לו הרב אם כן מכור לי זה הספר ואתן לך סידור גם כן, אמר לו וכי מחוסר דמים אני שאתן לך הספר בדמים, אך תאמר לחמיך שיוותר לי המכס הנוגע לסחורתי ואתן לך הספר, ובהיות שהרב היה חושק בספר זה חילה פני חמיו ושמע לדבריו ולקח הספר והרב היה מעיין בזה הספר ובספר הזוהר בכל מאמצי כוחו ובסגופין ובתעניות, ועל ידי מעשים אלו זכה שבכל לילה היו אומרים לו בחלום שההבנה אשר הבין במאמר הזוהר אינה הבנה, ולפעמים היו אומרים לו שההבנה שהבין היא הבנה נכונה אבל אינה כוונת הרשב״י, ולפעמים היו אומרים לו שאם ירצה להבין המאמר צריך שיעשה עוד סגופין, וכן היה עושה.

ובראות כן הלך ונסגר במצרים הישנה שש שנים והיה לומד ביום ובלילה בקדושה ובטהרה, עד שזכה שבכל לילה היו מעלים נשמתו ושואלים לה באיזה ישיבה של מעלה רוצה לעלות, אם לישיבת ר״א הגדול או לישיבת רבי עקיבה או לישיבת הרשב״י, ולמקום שהיא רוצה מוליכים אותה והיו מוסרים לה סודות נוראים, ובבקר לא היה שוכח דבר והיה מגלה לתלמידיו. והעיד פעם אחד החסיד כמוהר״ר ר׳ אברהם הלוי כי פעם אחת בשבת פ׳ בלק נכנס אצלו ומצאו ישן שינת הצהרים, שאמר הרב ע״ה כי הוא מצוה לישן שינת הצהרים בשבת ומועיל לנשמה משא״כ בחול ששינת הצהרים היא היזק לנשמה, מפני שאם הרויחה נשמתו איזה נשמה של צדיק שנשתתפה עמו בלילה בשעה שעלתה נשמתו בפקדון לצורך מ״ן כידוע ליודעי חן, וכשישן שינת הצהרים אותה נשמת הצדיק שבאה לסייעו במצוות פורשת ממנו ואפשר שתתלבש במקומה נשמת איזה אדם רשע להחטיאו, יען כי ביום אינה מקבלת השכינה הנשמה בסוד פקדון כי אין צורך בה אל הזווג, ונשארת משוטטת בעולם באויר ויכול להפסיד ולא להרויח, וזה דווקא בצדיקים אבל ברשעים הוא להיפך השינה היא טובה להם מטעם אולי יזכה לעיבור נשמה טהורה ותתפרש מהם נשמתם הרעה.

ומוה״ר אברהם הלוי מצאו שהיה מרחיש בשפתיו בתוך השינה והלך כמוה״ר אברהם הלוי והטה את אזנו על פיו של האר״י ז״ל לידע מה שהוא מדבר, בתוך כך ניעור הרב משנתו וראה אותו עומד על גביו א״ל מה אתה רוצה בכאן, א״ל ימחול לי כבודו שראיתי לכת״ר מרחיש בשפתיו והטיתי את אזני כדי להקשיב מה שמדבר כת״ר, אמר לו תמיד כשאני ישן נשמתי עולה למעלה דרך שבילין ונתיבות הידועין לי ומלאכי השרת באין כנגדי ומקבלין נשמתי ומביאין אותי לפני מטטרו״ן שר הפנים והוא שואל אותי לאיזה ישיבה אני רוצה לילך כנז׳, ובאותם הישיבות מוסרין לי רזי וגנזי התורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ע״ה. א״ל כמוהר״ר אברהם הלוי ולא יגלה לי כת״ר מה שלימדו לו עתה בזה הפעם, התחיל הרב ע״ה לשחק אמר אני מעיד עלי שמים וארץ אילו הייתי דורש פ׳ שנים רצופים בלי גוזמא לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בזה הפעם בפ׳ בלעם ובאתון. וכל זה זכה בארץ הקדושה אחר עלייתו ממצרים.

רבינו האריז״ל ורוח קדשו בצפת

רבינו האריז״ל ורוח קדשו בצפת

ג. מעשה שהיה שאנשי צפת מינו עשרה חכמים ונבונים ובכללם האר״י ז״ל להיותם ממונים על העבירות. ויום אחד קם אחד מהממונים לילך לבית הכנסת להיות מעשרה הראשונים כמנהגו הטוב, ופתח החלון לראות אם האיר היום וראה אשה אחת מקושטת יוצאה מפתח חצירה. ויקם הממונה וילך אחריה וראה שנכנסה בחצר, ששם היה איש חשוד באשת איש. ויאמר הממונה: אכן נודע הדבר שהאשה הזאת מופקרת לזנות, ושם אנשים לשמרם מעבירה.

וילך הממונה לבית הכנסת ויצוה לשמש שאחר התפלה יקבץ כל הממונים, ויעש כן. ונקבצו כולם וקם הממונה להעיד מה שראה בבקר. וקודם שפתח פיו קדמו הרב ואמר לו: אל תדבר סרה על בנות ישראל הכשרות, שהאשה אשר ראית היא נקיה מכל חטא. ולכן הלכה בהשכמה שלא יסתכלו בה בני אדם. וסיבת הליכתה היתה ששם באותו חצר בא איש אחד ממערב והביא לה מבעלה אגרת ופקדון, ושלחה לו לאמר שישלח לה פקדונה. ושלח לה לאמר שבעלה מסר לו סוד שיאמר אליה, ומילי לא ממסרן לשליח. ולכן הלכה.

וכששמע הממונה כן שתק והלך לעשות חקירה על הדבר ונמצא שצדקו דברי הרב. ובא לפניו ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי. ענה הרב ואמר לו: מה עשית לי? לך אל האשה ושאל ממנה מחילה על שחשדת אותה. וכן עשה. ונתחזק האר״י ז״ל לנביא.

ואפילו הכי שני תלמידי חכמים גדולים לא היו מאמינים בו. ויום אחד באו לנסותו ומצאו אותו בחוץ ויאמרו לו: אתה האיש הנביא שאתה יודע מה שעשה האדם בימיו. ומרוב ענותנותו כחש להם ואמר: לא, לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי.

ובעוד שהיה מדבר, והנה איש עובר ונגע בלבוש הרב. ויאמר לו: ה' ימחול לך, שהצרכתני לכמה טבילות בשבילך. ויהי כשמעם הדברים כן רצו אחרי האיש ויאמרו: הגד נא לנו מה עשית שכך דבר עליך הרב? תגיד לנו ונלך עמך אצל הרב ונחלה פניו שיתן לך תקון. ואם לאו הוא ימות באין מוסר.

ואז נבהל האיש ואמר: מה אדבר ומה אצטדק? האלהים מצא את עון עבדכם. שהלילה הייתי שכור והנחש השיאני ונכשלתי בעבירה.

ויהי כשמעם הרבנים כן תמהו וילכו עם האיש ההוא לפני הרב וחלו פניו שיתן לו תקון. וכן עשה. והרבנים לא משו מתוך האוהל.

התגלות רבינו האריז״ל למהרח״ו זלה״ה

התגלות רבינו האריז״ל למהרח״ו זלה״ה

ד. ובכל זמן זה עדיין היה הרח״ו בדמשק, ובכל לילה היה הרב מוציא נשמתו ומדבר עמו והרח״ו קם בבקר ומספר לתלמידיו. אמר להם: חכם אשכנזי יש בצפת וכל לילה הוא מוציא נשמתי ומדבר עמי, שאלך אצלו וילמדני תורה. וכמעט שהיה תמיה עליו לפי דעתו שהוא היה יותר חכם ממנו והוא היה מחבר ספר פירוש על הזוהר. יום אחד נתקשה במאמר אחד וטרח הרבה לעיין בו ולא הבינו, ויום אחר מאמר שני ולא הבינו, ושוב מאמר שלישי ואין מבין. ובראותו כן אמר: אלך לי לעלות לראות בצפת תובב״א וגם כן אראה את הרב אם הוא כפי השמועה אם לא.

ויקם וילך לצפת ובו ביום בכניסתו בא לפני הרב וקבלו בסבר פנים יפות ועשה לו כבוד. ושאל לו הרח״ו את המאמר הראשון שנתקשה בו ואמר לו ההבנה, שאל על השני ופתח לו שערי אורה, שאל לו על השלישי ואמר לו: עד כאן תחום שבת, כי אינך ראוי לשמוע עוד.

ונשאר הרח״ו כשועל לפני האר״י ויצא מלפניו בפחי נפש ובא לביתו ופשט את בגדיו ולבש שק וישב כל היום ההוא בתענית והוא בוכה ומתפלל לה' שיתנהו לחן ולחסד בעיני הרב שיקבלהו לתלמיד. ובבקר חזר לפני הרב ויתחנן לו שיקבלהו לתלמיד. ואז אמר לו הרב: הראוי היה שלא לקבל אותך מפני העיכוב שנתעכבת זה שלושה חדשים, אבל התשובה שעשית אתמול הועיל לך שאקבל אותך ולא אעלים ממך דבר.

ואז נפל לפניו ויאמר לו: יחי המלך לעולם. וישב ולמד עם החברים והיה לומד ושוכח, עד שיום אחד הלך הרב עם החברים לטבריה והשקהו מים מבארה של מרים ונתקיים תלמודו בידו.

גם זכה הרב שהיה מכיר בפרצוף האדם והיה יודע כל מה שעבר עליו מיום לידתו והעבירות שעשה ועל מה בא לעולם הזה לתקן. גם תמיד היה הרב הולך במדברות ללמוד תורה והיה אומר שצריך לעשות כן לשתף עצמו עם השכינה היושבת בגלות והיה אוכל עשבים מרים לקיים מ״ש וקוץ ודרדר. גם היה לומד הרב בגמרא שש דרכים על דרך הפשט כנגד ו' ימי החול ואחד על דרך הסוד כנגד יום השבת.

שני עורבים נשמות בלק ובלעם שבאו לקבל תיקון מהאריז״ל

שני עורבים נשמות בלק ובלעם שבאו לקבל תיקון מהאריז״ל

ה. יום אחד שהיו לומדים פנה הרב וראה באילן שני עורבים והנוצה שלהם נמרטה, ויאמר להם: "רשעים בעולם הזה הייתם מבקשים לעקור אומה שלימה, ועתה בצר לכם באתם אלי. לכו לדרככם." וברחו והלכו להם. ושאלו החברים מה הדבר הזה, והשיב: "תדעו שאלו העורבים הם בלק ובלעם שהוציאו אותם מגיהנם להכניסם בגיהנם אחר קשה ממנו, ובאו לבקש ממני שאתפלל עליהם להצילם מגיהנם. לכן אמרתי להם כן."

שתי שידות שבאו להחטיא

ו. גם יום אחד שהיו לומדים אמר הרב לחברים: "אני רואה שתי שידות מקושטות נכנסות בחדר פלוני אשר שם שני בחורים לטמא אותם, ויש יכולת בידי להצילם. אבל לפי שהם גרמו לעצמם שהם עוסקים בכשוף, איני מצילם, שעל כן אמרו רז״ל: הבא ליטמא פותחין לו." והחברים עשו חקירה ומצאו שצדקו דברי הרב.

מגיפת הארבה שכמעט היתה בצפת בגלל עני בזמן האריז״ל

מגיפת הארבה שכמעט היתה בצפת בגלל עני בזמן האריז״ל

ז. יום אחד באמצע הלימוד אמר הרב שתוקו, ואחר כך אמר ברוך דיין האמת. שאלו לו למה אמר כך, אמר להם: תדעו ששמעתי הכרוז שמכריז ברקיע שיבא ארבה בכל גבול צפת ויאכל את כל עשב הארץ ולא ישאיר מחיה בצפת. וכל זה בשביל עני אחד שמו רבי אלטאראז שיושב ומתרעם על הקב״ה על רוע מזלו ובוכה במרירות נפשו. והשי״ת לא יוכל להתאפק על שכיניו הרעים שיודעים בצערו ואין מרחמין עליו, לכן נגזרה גזרה זו. לכן למען ה' גבו ביניכם מעות והוליכו לו לעני הלז, אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד.

וכן עשו וגבו ביניהם כמו חמשה זהובים ושלחו לו על ידי אחד מן החברים. ויבא לביתו ומצא אותו מושכב ארצה והוא צועק ובוכה. ויאמר לו החבר: מה לך כי תזעק? אמר לו: ולא אבכה על רוע מזלי, שכל פרנסתי ופרנסת בני ביתי היתה שהייתי ממלא מים ומוכר, והיום נפלו הקורות ונשברו החביות והקנקנים ואין לי במה לקנות אחרים תחתיהם, ולזה אני בוכה לפני ה' לאמר: וכי יותר רשע אני מכל העולם?

ויהי כשמוע החבר שצדקו דברי הרב, אז נתן לו המעות ואמר לו: בשבילך נגזרה גזרה עלינו, לכן מחול לנו והתפלל לה' שיבטל הגזרה. וכן עשה והפיל עצמו לארץ ובכה לפני ה' שיבטל הגזרה. והחבר חזר למקומו וספר לחברים וחזרו ללמוד.

ובאמצע הלימוד ותחשך הארץ וישאו עיניהם ויראו חיל כבד של ארבה וייראו מאוד. אמר להם הרב: אל תיראו, שכבר מחל העני על עלבונו והתבטלה הגזרה, ועתה אל תיראו. וכן היה, ויהפוך ה' רוח חזק וישא את הארבה, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול צפת.

אמר להם הרב: ברוכים תהיו שבשבילכם נתבטלה הגזרה. ומאותו היום והלאה היו כל אנשי צפת משגיחים על העני ההוא.

נשמות הצדיקים באו בעופות להאריז״ל והחברייא

נשמות הצדיקים באו בעופות להאריז״ל והחברייא

ח. יום אחד אמר להם הרב לחברים תדעו שלמחר נקרא מאמר פ׳ בס׳ הזוהר והוא קשה ההבנה לכן עיינו בו היטב, ויאמרו כן נעשה. ובלילה כל אחד עיין בו ובבקר באו כלם וישאלו איש לרעהו על הבנת המאמר ונמצאו כלם שוים בהבנה ויאמרו וכי על חנם אמר הרב שהוא קשה, לכן נחזור על המקרא וכן עשו פעמים שלוש ולא חדשו דבר, וישבו ללמוד בפני הרב ואמר להם כלכם שוים בהבנה או כל אחד יש לו הבנה אחרת, ויאמרו לו כלנו שוים לטובה ותמהין אנו על דברי מר שאמר שהוא קשה ההבנה וכמדומה שהוא ט״ס. אמר הרב אין בו שום טעות לכן יאמר אחד מכם ההבנה שהבין וכן עשו, והתחיל אחד מהם לומר ההבנה שהבינו ובעודו מדבר באו קצת עופות וקרקרו הרבה, אמר הרב לחבר שתוק שאלו העופות הם נשמות הצדיקים שבאו מגן עדן לומר לכם שאתם טועים בהבנה, כי כפי הבנתכם כך וכך קושיות יש, לכן שתקו, ואני אומר לכם הבנה נכונה וכן היה, וכשגמר ההבנה פרחו העופות ונשארו החברים מתביישים, ויאמרו איש לרעהו איה חכמתנו אנה נוליך חרפתנו וכי סומים היינו שלא ראינו הקושיות, אמר להם הרב אפילו כפי הבנתכם כך סודות יש, ואני אמרתי לזכותכם ולכבוד הצדיקים שבאו.

השגת האריז״ל בשינה ובהקיץ ואיסור הכתיבה לחברייא

ט. גם יום אחד היה ישן שינת הצהרים והיו שפתותיו דובבות והרב מהר״א ברוכים הטה אזנו אצל פי הרב לשמוע והנה הקיץ הרב ומצאו עומד עליו ויאמר לו ימחול מר לפי שראיתי שפתי צדיק דובבות הטיתי אזני לשמוע, אז שחק הרב ויאמר אלו הייתם יודעים מה שקבלה נשמתי הלילה בפרשת האתון של בלעם ומעיד אני עלי שמים וארץ שאם אשב שמונים שנה לא אסיים לומר. אמרו לו החברים למה לא יחבר מר ספר מחכמתו, אמר להם אי אפשר לפי שהכל קשור זה בזה, וכשאני פותח פי לדרוש לכם מתגבר והולך כמעיין נובע ושוטף, ואני מבקש צנור קטן ודק כדי שתוכלו לשמוע ולא תפסידו הכל כתינוק הנחנק מרוב החלב, א״כ איך אחבר ספר ואיך אומר לכם מה שקיבלה נשמתי, לכן כל אחד יכתוב מה ששמע ממני ועם כל זה לא ניתן רשות לכתוב כי אם דוקא להרח״ו שהוא יורד לסוף דעתי. ואע״פ כן כל אחד היה כותב עד שקרה יום א׳ שקרא לספר תורה לחבר משה משולם בפ׳ ויכתוב משה, וכשירד מן התיבה בא לנשק ידי הרב, אמר לו הרב הלא אמרתי לכם לאמר שלא תכתבו מה שאתם שומעים ממני, והשיבו אדוננו מיום שצויתנו לא כתבנו, אמר לו וכי ח״ו התורה משקרת שכתוב ויכתוב משה, ועוד הקונטריסין שבחיקך יעידון שהם כתב ידך מקרוב, ואז נבהל ולא השיב.

מעשה עם האריז״ל ותלמיד הרמ״ק ז״ל

י. יום אחד היה הרב דורש והיה תלמיד אחד מתלמידי מהרמ״ק ופנה אל דבר א׳ שאמר הרב שהוא חולק על רבו, ופנה הרב לצד אחד ואמר לו רבך פה יושב, ואמר לו שתכזב ואינו כדבריך, השיב ואמר לו מאן מוכח, פנה פעם אחרת ואמר לו משם רבו ואם אין אתה מאמין לך לביתו וקח ספר פלוני בדף פלוני ותמצא כמו שאמרתי, וכן עשה ופתח וראה שצדקו דברי הרב ובא והודה לו.

מעשה עם האריז״ל והר״ש אוזידה ז״ל

מעשה עם האריז״ל והר״ש אוזידה ז״ל

יא. יום אחד נכנס הר״ש אוזידה לפני הרב ויקם הרב לפניו והושיבו לימינו ודבר עמו כל צרכו עד שהיה הדבר תמוה בעיני החברים. וכשיצא אמר לו הרח״ו: "מה היום שכל כך כבוד עשה, מה שלא עשה כמה פעמים שהיה יוצא ובא?" אמר לו: "לא מפניו קמתי, אלא מפני רבי פנחס בן יאיר שנכנס עמו בשביל מצוה שעשה שהוא היה עושה." וכשמע הרח״ו כן, ויקם וירץ לקראתו וישביעהו ויאמר לו: "בחיי אדוני, שתגיד לי מה מצוה עשית היום שכך אמר הרב?" אמר לו: "קמתי בבוקר לילך לבית הכנסת כמנהגי להיות מעשרה הראשונים, ושמעתי קול בכיה גדולה והטתי עצמי לדעת מה היה הדבר, וראיתי בני אדם כולם ערומים ובוכים שבאו להם גנבים בלילה וגנבו כל מה שהיה להם. ונכמרו רחמי ופשטתי כל מלבושי ונתתי להם, והראיה שאני לובש בגדי שבת." ויהי כשמעו כן נשקו על ראשו וברכו.

מעשה האריז״ל ותלמידו עם התרנגולים

יב. יום אחד אמר הרב לאחד מן החברים: "צא החוצה, שהוא מובדל." ויצא מלפניו ונהג נזיפה לעצמו כל היום והיה בוכה ומתפלל כל היום לה' שאל יגרמו עונותיו שידחהו מלפניו. ויהי בבקר ובא לפני הרב בכה ויתחנן לו שיאמר לו מה עון עשה ולחזור בתשובה. אמר לו: "בשביל התרנגולים שבביתך אשר הם בתענית זה שלושה ימים והם צועקים לה', לכן הרחיקוהו מן השמים. ואם תקבל עליך שלא תסמוך על אשתך ובכל יום בבקר תתן להם לאכול, אז אתיר לך." וכן עשה והתיר לו.

מעשה האריז״ל עם המוכס שנתגלגל בעכבר

יג. יום אחד והם לומדים אמר להם הרב לחברים: "מכירים אתם לפלוני (המקבץ שהיה גובה מכס וכבר מת)?" אמרו: "ימח שמו." אמר להם: "תביאו לי מצודה." ויביאו ונתנה הרב במקום אחד ותכף נפל עכבר. ודבר הרב עם העכבר בפני הכל ויאמר לו: "מה חשבת כשהיית מלשין ומוסר ומאבד ממון ישראל, דלית דין ולית דיין ח״ו?" אז בכה העכבר ויתחנן לו שיתפלל לה' ויצילהו מכמה צרות הגלגול ויכנס לגיהנם. ויאמר לו: "צא מכאן, כי אינך ראוי ליכנס לגיהנם." ויפתח המצודה ויצא. והם ראו כן ותמהו.

הלוחם שלא כיבה את המנוע

ללא שריון וללא מחסה: הלוחם שלא כיבה את המנוע בקרב על ראש הגשר בליל 15 באוקטובר 1973, כאשר פקודת מבצע "אבירי לב" יצאה לדרך, נ...