מעשה האריז״ל עם הרב אברהם גלאנטי ואחיו רבי משה גלאנטי זצ״ל
כה. גם יום אחד אמר הרב לחברים: מחר אני נותן לכם רשות שתלכו לטייל במאכל ובמשתה, בתנאי שתזמינו להרב בעל קול בוכים. אמרו: כן יהיה. אמר להם: לכו אליו מעכשיו, והזמינו לו קודם שיקבל עליו תענית, שאם יקבל אינו עושה התרה כמנהגו. אז הלך הרח״ו ושני חברים עמו ויבואו לפני הרב, ויאמר להם: ברוכים הבאים, אנה עזבתם את אדוניכם ובאתם אלי? אמרו לו: לזמן למר באנו, שיבא מחר עמנו לטייל. אמר להם: ולמה באתם אלי עכשיו ולא מחר? אמרו: חשבנו שמא יקבל עליו תענית, ומעכ״ת אינו עושה התרה. השיב להם: אם כל נבואתו של אדוניכם הוא כמו זה, אינו כלום. אמר לו הרח״ו: מה לנו באלו הדברים? אדוננו ורבנו הוא יהיה מה שיהיה. מר יבא עמנו מחר. אמר לו: כן אעשה.
ויהי בבוקר שלחו אחריו וילך עמהם ויבואו לעין הזיתון לציון ר״י בר אלעאי וישבו שם מדברים בדברי תורה. והרב בא וקמו כולם, והרב הנז' עשה לו הידור והושיבו לשמאל. ישב מעט וקם הרב ודרש להם דרוש וגמר ואמר קדיש וישב במקומו. אמר לו אדוני: ערב לך הדרוש? אמר לו: לא כל כך. ואמר: למה? והשיב: יש לי כו״כ קושיות בדבריו, שדבר פלוני שאמר הוא הפך דברי הרשב״י בדף פלוני, וכן על זה הדרך כל הקשיות.
ואז פנה הרב לחברים שראה שהם ראו כן תמהו איך יש לו קושיות בדרוש שלו. אמר להם הרב: חבר כמו זה הוא טוב, לא כמותכם שעל הכל אתם מודים. והחזיר פניו אל הרב ואמר לו: יחזור מר הקדמה פ'. והשיב לו על כל שאלותיו, וכן עשה. והוא לומד ההקדמה והתחיל לרמוז באצבעו הקושיות שנתרצו. ואמר לו הרב: ימהר מעלת כבוד תורתך וישאול שאלותיו. וכמשיב לו שהחברים רוצים לאכול, השיב לו: כתר לי זעיר ואחוך. ישב עוד מעט הרב וחזר הרב לומר לו שישלים וישיב הוא.
אז קם הרב הנז' ואמר לו: חנוקא אתה? רוצה לחנקני? לא נשארו עוד קושיות. יישר חיליה דמר. עתה ישב בראש, שעד עתה לא הייתי מחשב אותך אפילו כקטן שבתלמידי. ועתה ידעתי שרוח ה' אתך. ובקש – ישב הרב בראש. ויאכלו וישתו בשמחה רבה וישובו העירה.
וכשבאו ליפטר זה מזה הקדימו הרב ואמר לו: בטוב ילין מר. והשיב: בטוב נלין. אני לא מניחך עוד עד שתתן לי תקון לנשמתי. והרב דוחה אותו בדברים וילך לביתו.
ובבוקר בא לפני הרב והרב קם מלא קומתו לפניו והושיבו בכבוד גדול. ויאמר לו: הנה באתי אליך שתתן לי תיקון. אמר לו: ח״ו, מי אני שאתן למעכ״ת תיקון? אמר לו: הלא אמרתי שאני כלבי כן פי? מקודם לא הייתי מאמין מפי השמועה, ועתה בעיני ראיתי הכל. והפציר בו הרבה עד שאמר לו: התיקון של מעכ״ת קשה, שמא לא יעשהו. אמר לו: העבודה שאם יאמר לי שתקוני בארבע מיתות בית דין אקבל עלי והנני אמות.
אז אמר לו: מעיד אני עלי שמים וארץ שלא ראיתי אחר זולתו שאפילו חטא אין בו. לכן מה תיקון אתן לו? התיקון שלו הוא לאכול בכל יום תרנגולת שמנה וללמוד בתורה. והתעניות שעושה מעכ״ת עליו אחז״ל: האי צורבא מרבנן דקא מתענה ליכול וכו'.
אז נשקו לרב ויצא מלפניו שמח וטוב לב, והלך לביתו ועשה סעודה גדולה והזמין לרב והחברים. וכשזמן לרב וחבריו הלך להזמין לאחיו יפת הגדול, הרב הגאון המופלג בדורו כמוהר״ר משה גלאנטי זכר צדיק וקדוש לברכה, וזימן אותו לסעודה. ואמר לו אחיו: מה היום מיומים? והשיב ואמר לו: לפי שזמנתי את הרב יצחק אשכנזי לסעודה שעשיתי לו. אמר לו: בדקת אותו ויש אתו דבר ה'? אז ספר לו כל המאורעות. אמר לו: אם כן מצוה לילך לזאת הסעודה. ויבא עמו.
וכשנכנס בפתח הבית וקמו הרב והחברים על רגליהם מפניו, ועשו לו כבוד גדול והפציירו בו שישב בראש. ומרוב ההפציר ישב הגאון בראש וישמחו זה בזה ויאכלו וישתו. וכשגמרו הסעודה הלכו כל אחד לביתו.
ובבוקר קם הגאון וילך לביתו ויחרד יצחק חרדה גדולה בראותו את הגאון שהוא בא. ויאמר לו: מר קץ בחיי, שרוצה להמיתני? למה טרח כל זה הטורח לבא אלי? היה לו לשלוח אחרי ואני הייתי הולך אצלו. אמר לו: וענותך תרבני. ביאתי לפניך היא שתתן תיקון לנשמתי. אמר לו הרב: מה אני ומה חיי שאתן תיקון למעכ״ת? בחיי דמר יניחני. אמר לו: וכי איני יודע להשביעך בשם המפורש שתגיד לי כל מה שאתה רואה במצחי? לכן אחלה פניך שתגיד לי קודם שאצטער.
אז ראה הרב בפניו ואמר לו: ספק גזל יש ביד מר.
וכשמוע הגאון כך הלך לביתו ויפשוט בגדיו וילבש שק ואפר וישב על הארץ ויתן קולו בבכי גדול לאמר: אנה אוליך את חרפתי? אחר שאני דיין בצפת ויהא בידי ספק גזל? ובכה עד שלא נשאר בו כח עוד לבכות. וכל בני ביתו ראו ויתמהו.
ואז שאל מעט מים להשיב רוחו אליו וצוה לשמש שיקבץ לו כל העושים מלאכתו מלאכת הבגדים אנשים ונשים ויבואו לפניו ויתמהו בראותם אותו יושב באפר. ואמר להם: שמעו נא דברי ועשו אתי חשבון, מה אני חייב לכם? והשיבו כולם פה אחד ואמרו: אדוני, אין שום אחד ממנו יודע חשבון, לפי שכל דבר מעות שאנו מקבלים ממר יש לנו ברכה בהם לאכול ולשתות וללבוש והותר. ואם כן מה חשבון נעשה עמך? שהרי מיום שאנו עוסקים במלאכתך אין אנו מחשיבים המעות שנותן לנו מר לראות כמה הם.
אז אמר הגאון: אכן נודע הדבר. ואמר להם: דעו שיש דין ויש דיין בעולם, לכן אני יושב בכך. וזהו הדבר – הוא עונש לי שסוף סוף בן אדם אני. לכן מכאן ואילך אם תקבלו עליכם שתדקדקו עמי בחשבון אפילו בפחות משוה פרוטה מה טוב. ואם לאו אבטל מלאכתי, שאיני רוצה ליכנם לגהינם בידים. לכן עתה על העבר הרי מעות לפניכם, טלו מה שתרצו.
אמרו לו: אדונינו, מה נקח? אחר שאין אנו יודעים בחשבון, וכי מותר לנו הגזל? אמר להם: אתקן אתכם שתקחו מה שתרצו ותאמרו בלב טוב: הרי קבלנו כל מה שחייב לנו החכם מיום שאנו עוסקים במלאכתו. ואם חייב לנו יותר הרי אנו מוחלים לו מאחד עד אלף מחילה גמורה. וגם אני אומר לכם כן.
מיד מחלו מחילה גמורה ולא אחד מהם לקח שום פרוטה זולת אשה אחת שלקחה שני מצריות. הפציר בה לקחת יותר ולא רצתה והלכו כולם.
והרב לבש בגדיו והלך לו לבית הרב והרב קדמו באמצע הדרך ויאמר לו: ומה כל החרדה הזאת שעשה מר? אמר לו: וכי קלה בעיניך לדידי ספק גזל? אמר לו: כבר עבר. אמר לו: תראה אם יש עוד יותר. אמר לו: לא נשאר דבר. אמר לו: והיכן היה הספק גזל? השיב לו: באותה אשה שלקחה שני מצריות. והטעות היתה שזאת האשה היתה טווה דק ויש לה יתרון שכר משאר הטווים עב. ומר נתן לה כשאר הטווים עב.
ואז נשקו לרב וברכו. ואף הגאון עשה לו סעודה גדולה והיה נוהג בו כבוד גדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה