מעשה עם האריז״ל והבחור שנשא שידה והתחרט
יט. מעשה שהיה בצפת תוב״ב שיצאו קצת בחורים לטייל בשדה, ובעוד שהם יושבים ראו אצבע יוצא ונכנס בקרקע. אמר אחד מהם בדרך שחוק: "מי יתן טבעתו באצבע לשם קדושין?" קם אחד מהם ונתן טבעתו באצבע ונתכסית האצבע עם הטבעת. ויחרדו כולם וישובו העירה, וברוב זמן נשכח הדבר.
ואחר ימים שידך הבחור בתולה אחת, ובהגיע זמן הנשואין נתקבצו הקהל ההוא לשמוע שבע ברכות. והנה אשה צועקת לאמר: "מה מום מצא בי החתן שרוצה לישא אחרת אחר שקידשני? לכן אם תעשו לי דין תורה מוטב, ואם לאו אהרוג את החתן והכלה." והרי הטבעת בידה והראתה אותה לכל, והכירוהו שהיה שם החתן חקוק בו.
מיד לקח אבי הכלה את בתו וילך לביתו, ונהפכה השמחה לאבל, ונשארה האשה עם החתן. ושלח הרב אחרי החתן ודבר עמו ביחוד: "רצונך לינשא עם השידה או לאו? ולא תירא, שאני אצילך ממנה."
אז השיב הבחור: "מי הוא השוטה אשר חפץ לינשא לשידה? ומה אעשה לרוע מזלי? הלואי אותו היום נשברה רגלי ולא הלכתי לטייל!"
אמר לו: "שב." וצוה לשמש שיזמין את השידה לדון לפניו. וילך השמש ויחפש אותה בכל הבית ולא מצאה, ויחזור לפני הרב ויאמר: "לא מצאתיה."
ויאמר לו הרב: "בבית היא, ומפני הפחד נעלמה ממך. לכן תחזור ותגיע לסולם ואמור: שליח הרב אני. אם תבואי מה טוב, ואם לאו יחרים אותך ואת משפחתך."
וכן עשה. ויהי ככלותו לדבר, והאשה ירדה ותלך אחרי האיש ותבא לפני הרב.
ויאמר לה: "מה לך עם בחור זה? לכי והנשאי לשד כמותך."
וענתה האישה: "האם כך הוא הדין, שאחר שקידשני יכולה אני לינשא לאחר?"
אמר לה: "אלו קדושי טעות הם, שלא ראה פנייך ולא ידע שאת שידה, ובדרך שחוק נתן טבעתו בידך."
ואפילו הכי היתה משיבה לו על כל דבר, עד שגער בה הרב ואמר לה: "אעפ״י שאין הדין כך, אעשה שיתן לך גט. ואם לא תרצי לקבל גט, אחרים אותך ואת כל אשר לך."
מיד קרא לסופר וכתב לה גיטה וקבלה, והשביע אותה בחרם חמור שלא תעשה נזק לא לחתן ולא לכלה שלו ולכל מה שיש להם. ותלך האשה.
ושלח הרב אחר אבי הכלה ועשה שיחזיר לו את ארוסתו, וכן עשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה