מעשה האריז״ל וחכמת היד
יח. פעם בערב פורים קרא הרח״ו לאלמנה אחת שהיתה בשכונתו, ואמר לה: טלי שני זהובים, שכרך ומחר בואי לפני הרב עם בתך ושאלי ממנו מעות פורים. וכשיאמר הרב תנו לה, תאמרי להרב: הצדקה שאני מבקשת ממנו שיראה ביד בתי ויאמר לה מזלה. והרח״ו היה עושה הדבר בערמה, לפי שטרח הרבה עם הרב שילמדהו חכמת שרטוטי הידים, והיה דוחה אותו בדברים. עתה כשיאמר הרב שרטוט זה מורה עושר או כיוצא בו, יתלמד.
ויהי בבקר, והרב היה דורש לחברים בהלכות פורים, והנה האשה באה ותאמר: אדוני, יודע שכל הפושט ידו ליטול נותנים לו, ומכל שכן לאלמנה כמוני. אמר הרב: תנו לה לקיים מצות פורים. אז השיבה האשה: הגם שאני אלמנה, איני כל כך עניה שאני ניזונת במעשה ידי. אבל זאת הצדקה יעשו לי: שיסתכל ביד בתי היחידה ויאמר לה מזלה.
ויאמר לה: לא יועיל תחבולות הרח״ו בדבר הזה, שידעתי שהוא שם בפיך הדברים אלו. ואעפ״כ לא אוציאך ריקנית. אמרי לבתך שתתרחק ותשים ידיה על העמוד. ואומר לה — וכן עשתה — ואמר לה: כל מה שעבר עליה מיום לידתה ומה שיגיע לה עד יום מותה.
והרח״ו נבהל ולא שת לבו עוד לזאת החכמה. ואמר לו הרב: הלא אמרתי לך שדי לך בחכמת הקבלה, שממנה תדע הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה