סיפורים על אבא הרב זצ״ל, הכ״מ, אנחנו שומעים כל הזמן, אם רק נטה אוזן. באחד ממוצאי השבת התראיינתי אצל אורי רווח ברשת "מורשת", והייתי באותו יום באולפן. מטבע הדברים עיקר הראיון נסב סביב הרב זצ״ל – הריני כפרת משכבו.
מהצד השני של הזכוכית באולפן ישב הטכנאי של רשות השידור, איש שלפי חזותו לא היה כל כך שייך לסיפורי צדיקים. כך לפחות חשבתי עד שיצאתי מהאולפן. לאורך כל זמן השידור אני תוהה לעצמי איך הדברים שאנחנו אומרים כאן נשמעים לאוזניו של אדם שלא רגיל לשמוע סיפורי צדיקים. הוא בוודאי אומר לעצמו שאין אמת בכל הסיפורים הללו. מסתבר שאסור לחשוב מחשבות כאלו.
כשיצאתי מהאולפן, לחש לי בני על האוזן: "יש לטכנאי סיפור עם סבא. תשדל אותו לספר את הסיפור". בזמן השידור הסתובב הבן בכל מקום אפשרי באולפן וקלט מה שקלט. כשיצאתי מהאולפן שאלתי את הטכנאי אם יש לו סיפור שהוא מכיר על הרב אליהו, והוא ממש נבוך. נראה היה שזה לא כל כך נוח לו לספר. כשביקשתי שנית הוא ניאות.
הוא סיפר כי הוא היה מקליט לפעמים את הרב אליהו מטעם רשות השידור. פעם אחת אמרו לו לבקש מהרב ברכה לפרי בטן. הוא ואשתו היו נשואים כבר כמה שנים ולא זכו להריון, למרות כל הטיפולים. היה לו קשה לעשות זאת, אבל פעם אחת הוא התגבר על המבוכה וחוסר ההרגל ופנה אל הרב. הוא סיפר לי כי הרב שמע את דבריו ולא עשה עם זה דבר.
לעצמי חשבתי, בוודאי האיש הזה חשב שהרב צריך להניף את ידו ולהעיף ניצוצות או משהו כזה. אבל אלה כמובן היו מחשבות סתמיות שעברו לי בראש. מה שהוא סיפר היה שהוא התאכזב קצת, אבל לא אמר דבר.
בשבוע שלאחר מכן הוא היה שוב צריך להקליט את הרב, ועכשיו הוא אזר אומץ ושאל למה הרב לא בירך או עשה משהו למענו. הרב ענה לו: "צריך לחכות לרגע המתאים להתפלל. לא שכחתי אותך. חכה ותראה, עוד מעט יקרו לך שינויים בחיים".
השינוי החל לקרות מייד באותו השבוע: נסעתי עם אשתי לטיול בצפון, וכשעברנו ליד הציון של רשב״י במירון, הצעתי לאשתי שאולי ניכנס כאן לקבר של רבי שמעון. אשתי לא כל כך שייכת כמוני לתפילות, אבל היא הסכימה. וכך מצאנו את עצמנו בציון של רבי שמעון בר-יוחאי מתפללים, כשהמחיצה בין הגברים לנשים מפרידה ביננו.
מסתבר שהמחיצה לא הפרידה בין לבותינו, כי כשיצאנו מהציון היינו שנינו עם פנים שטופות מדמעות. לבנו נפתח בתפילה כפי שלא קרה לנו מעולם. לא הכרנו כלל את המקום הזה, המקום בנפש.
שבוע אחר כך שוב יצא לי להקליט את הרב, והפעם סיפרתי לו על מה שקרה לנו בציון של רבי שמעון. ואז הוא אמר לי: "זה הדבר שאמרתי לך בשבוע שעבר על שינויים שיקרו בחיים שלכם. עכשיו תבוא אליכם הברכה". ואכן זה קרה. מייד אחר כך קרה לאשתי הנס והיא נכנסה להריון. זה ממש נס, כי היא עברה עד אותו יום הרבה מאוד טיפולים להריון, טיפולים שלא הניבו שום תועלת. הברכה הזאת, שנאמרה בביטחון כל כך גדול, חוללה את השינוי. ואני מרגיש תודה כל כך גדולה לרב אליהו. הוא חסר לא רק לך, אלא גם לי. וכל הסיפורים ששמעתי כאן לאורך כל השידור נגעו מאוד ללבי. הבנתי את כל האנשים שכל כך בוכים וכואבים את חסרונו של הרב.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה