שלום בית בזכות רשבי

פעם הגיע אל הרב זצ״ל זוג שביקש להתגרש. הבעל היה קצין בכיר במשטרה וכולו אומר שררה. לעומתו עמדה אשתו ופניה כבושות בקרקע לנוכח ההאשמות החמורות שהטיח בה בעלה. הוא טען כי היא בוגדת בו ובשל כך הוא רוצה גירושין. הוא טען כי החזות החיצונית הדתית שלה, כיסוי הראש והבגדים הצנועים, אינם אלא כסות לכל תועבותיה.

האישה טענה שהם חיו חיים של אהבה ושלום עד שבעלה קיבל העלאה בדרגה. "הוא החל לנסוע ברכב מכובד, לעבוד בשבתות וימים טובים, להתרועע תמיד בחברתן של שוטרות ופקידות ולשאת את עיניו למקומות שאינם שלו. פתאום נכנס לו חשד שאני בוגדת בו ושהילדים שלי הם לא הילדים שלו, דבר שלא היה מעולם", אמרה בדיון.

אמר לו הרב: "אם היא תשים יד על ספר תהילים ותגיד שהיא לא בגדה אתה תאמין לה?"

"בשום אופן לא."

"ואם היא תשים יד על מזוזה?"

"לא מאמין לה."

"ואם תשים יד על ספר תורה ותגיד שלא בגדה?"

"לא מאמין אפילו עם ספר תורה."

"ואם היא תשים יד על קבר רשב״י האם תאמין לה?"

פה הבעל עצר ואמר: "אם רשב״י אני מאמין."

אמר לה הרב: "ניתן לרבי שמעון בר-יוחאי להחליט. את מסכימה?"

"כן", אמרה האישה בחשש, "אבל איך הוא יחליט?"

"אתה מסכים?" שאל הרב את הבעל.

"אני לא מאמין בשטויות האלו של קברי צדיקים", אמר הבעל בגבהות לבבו.

הרב התעלם מהערתו של הבעל ופנה למזכיר בית הדין: "לך אתם למירון לקבר הרשב״י, ושם האישה תשים את ידה על קבר הרשב״י ותגיד את הנוסח שכתוב כאן בפתק: 'מעולם לא בגדתי בבעלי, וכל הילדים שלנו הם שלו'."

"אני לא מאמין בשטויות האלו", מחה הבעל, אבל הרב התעלם מהבעל וחזר ואמר למזכיר שיצאו כעת לקבר הרשב״י במירון.

מכאן ואילך סיפר מזכיר בית הדין את מה שהתרחש:

כל הדרך למירון הבעל צחק על הרבנים ועל הדתיים, על קברי הצדיקים ובכלל מי זה רשב״י, ואולי הוא בכלל לא קבור שם. אולי זה רק איזה קבר של שייח׳ ערבי שהרבנים עושים ממנו כסף. כך היה כל הדרך, הבעל מדבר סרה ברבנים וברשב״י ובכל מה שקדוש.

כשהגענו למירון עשיתי בדיוק את מה שהרב אמר לי. האישה שמה את ידה על הציון של הרשב״י והתחילה לבכות. כך היא עמדה כרבע שעה, ולבסוף היא נרגעה קצת ואמרה את המילים שהרב הכתיב לי בפתק. כל הזמן הזה הבעל שמע את אשתו אומרת את הדברים ולא אמר מילה.

יצאנו ממירון, וכל הדרך חזרה הבעל היה שקט לגמרי. הוא לא דיבר מילה אחת, מטוב ועד רע. כל הזמן הוא היה מכונס בעצמו. החזרתי את שניהם הביתה, כי בית הדין כבר היה סגור, ומאז לא ראינו אותם בבית הדין. הבעל ביטל את תביעתו להכריז על הילדים כממזרים ועל אשתו כבוגדת. ואולי הם עברו עוד כמה שינויים בחיים.