סיפר הרב אליהו ביטון, הרב של מרום הגליל: הרב דוד דיין זצ״ל היה הרב של העיר צפת. הוא היה חולה במחלה קשה, והיה לו קשה להריח עראק ודברים חריפים. באותה תקופה הרופאים אמרו לו שנותרו לו חודש או חודשיים לחיות.
הרב דוד דיין זצוק״ל השקיע רבות לשמור על ציון הרשב״י במירון. ופעם אחת הייתי יחד בציון הרשב״י והנה מגיע הבבא סאלי. הרב היה שמח מאוד. קהל רב התאסף סביבו. הוא נכנס לציון, התפלל שם ואחר כך אמר: תביאו לי עראק. הביאו לו שני ארגזים, והוא התחיל לחלק שתיה לכל מי שהיה שם — כוס של ברכה. היו שם אברכים שלומדים תורה, והוא חילק גם להם. אחר כך הוא קרא לרב דיין זצ״ל, מילא לו כוס גדולה מלאה בעראק ואמר לו: כבודו ישתה.
אמר לו הרב דיין: מחילה, אסור לי להריח, יש לי מחלה. התפלא הבבא סאלי: מחלה? איפה הרופא? אחר כך הוא הצביע על ציונו של הרשב״י ואמר: זה הרופא, תשתה ליד הרופא, אל תפחד. הרב דיין החל לשתות, ולאט לאט שתה את הכוס כולה.
אחרי המקרה הזה הרב דיין התחזק מאוד וחי עוד שלוש שנים נוספות. בשלוש השנים הללו הוא בנה את בנין הישיבה שצמוד לקבר הרשב״י, ועד היום לומדים שם תורה עשרות אברכים. גם אני זכיתי ללמוד בישיבה הזאת.
הרב דיין זכר שהרופאים הקציבו לו חודש חודשיים לחיות. בכל שלוש השנים האלה שהוא חי מעבר למה שהקציבו לו הרופאים הוא היה אומר: אני חי בזכות העראק של הבבא סאלי, בזכות הברכה שלו, בזכות כוחו המרפא של רבי שמעון בר יוחאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה