כל ימיו ברח הרבי ר' זושיא מן הכבוד. לא היה מובן לו כלל כיצד רודפים הבריות אחר מדה מגונה זו בכל מאודם, שעה שכבודו יתברך מלא עולם.
הסיפור הבא ממחיש עד כמה ניקה את כל חדרי לבו אף משייריה של מדה מגונה זו.
עני מרוד היה כל ימי חייו. כאשר הגיע בתו לפרקה לא היתה בידו פרוטה לפורטה, כדי להשיאה כראוי. בני ביתו הדואגים דוחקים בו שיראה מה לעשות, שישתדל ויביא טרף לביתו, ואילו הוא עצמו בה' שם מבטחו. יום אחד מקבל ר' זושיא הודעה מרבו המגיד ממזריטש שיבוא לביתו. נסע רבי ר' זושיא לבית המגיד ורבו מודיע לו ללא שהיות: יודע אני שאין בידך סכום כלשהו להשיא את בתך. הא לך חמש מאות רובל ומן השמים יסייעו בידך למצוא חתן ראוי לבתך.
בדרכו חזרה לביתו התעכב באחת האכסניות שבדרך, פתאום שמע קול רעש ומהומה מלווה בבכיות רמות. הסתכל הצדיק מבעד לחלון חדרו ולצערו נוכח לדעת שהופרה שמחת נישואיה של יתומה מאב משום שהחתן אינו רוצה לפתע לקדש את המיועדת לו.
ירד רבי זושיא לשאול מדוע קרה מה שקרה. מפי המוזמנים לחתונה למד לדעת שהאלמנה אם הכלה נוכחה לדעת ממש לפני העמדת החופה שכסף הנדוניה בסך חמש מאות רובל, שנאסף בעמל רב-אבד. והנה, החתן היתום, הודיע באותו רגע שאם לא יקבל את הסכום כולו לפני החופה, אין הוא אומר הרי את מקודשת לי''. הבכיות של אם הכלה ושל הכלה עצמה עוררו את רחמי הצדיק.
רבי זושיא נכנס את מעגל הנאספים והכריז: ''מצאתי את הכסף!'' שמחת הנאספים היתה גדולה. אבל למרבה ההפתעה הודיע ר' זושיא שהוא דורש עמלה כדמי תיווך עשרה אחוזים מערך המציאה. הקהל נדהם מחוצפתו של ההלך העני והאלמוני, והם החלו לגעור בו: ''אינך מתבייש? ! אין בלבך רחמים על כלה עניה? ! כך אתה רוצה לביישה ברבים? !'' אולם דבר לא הועיל. ר' זושיא עומד על שלו. או שיתנו לו את עמלתו או שאינו נותן את הכסף.
הקהל שהחל לאבד את סבלנותו החל ללוות את צעקותיו גם בדחיפות וכמעט עד להרמת ידיים הגיעו. לבסוף, לקחו אותו אל רב העיירה. הרב, לאחר ששמע את טענת הצדדים פסק כמובן שעל ר' זושיא להחזיר מיד הכסף.
הנאספים הוציאו מידיו בכח את הכסף וגרשוהו בחרפות מן העיירה. לימים עבר המגיד ממזריץ' בעיירה. התלונן באזניו רב המקום על התנהגותו של הלך עני שנראה מ''כת'' החסידים. המגיד שהבין היטב שמדובר ברבי זושיא, שאלו בהזדמנות הראשונה לפשר ההתנהגות המוזרה.
השיב לו רי זושיא: כשראיתי את יגונם של בני העניים היתומים ביום חופתם, נכמרו רחמי עליהם והחלטתי להעניק להם את הכסף שהרבי נתן לי לנשואי בתי, אולם בדרך לחדרי כשהלכתי להביא את הכסף ''ליווה'' אותי היצר הרע והחל לשתול בי מחשבות של כבוד: ''אתה יותר גדול מאברהם אבינו'' שמעתי את אותו מלך זקן וכסיל לוחש באזני. חששתי שמידת הגאווה תחדור אל לבי ועניתי ליצר הרע: ''אתה רוצה להכשילני? ! אתה תראה שיקחו ממני את הכסף ויגרשו אותי מן העיר בחרפות וגידופים''. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה