ליוויתי את הרב זצ״ל במשך הרבה שנים. בעיניי, הגדלות האמיתית שלו לא נגלית רק בסיפורי מופתים, שרבו מלספר, אלא דווקא בגדלות הנפש שלו. רציתי לספר על מקרה כזה, אחד מני רבים, שהייתי עד לו אישית.
היה זה ביום הראשון של הסליחות בחודש אלול. הרב שבת במלון "כינר" עם קבוצה של אנשים שהיו עסוקים בהפצת תורה, והרב חיזק אותם במשך השבת. במוצאי השבת, הרב היה אמור להיות בציון הרשב״י במירון, לתת שיחת התחזקות ואחר כך לומר את הסליחות.
במוצאי השבת הייתי בדרכי מירושלים למירון, יחד עם אריה לוי, שהוא אחד האנשים שעומדים מאחורי "הצלה יו״ש" וגם פעיל באופן אישי בהצלת נפגעים בתור נהג אמבולנס. בדרך הוא קיבל דיווח על תאונה קשה שיש בה פצוע אחד אנוש, שני פצועים קשה ושני פצועים בינוני, כולם בני משפחת הרב מרדכי אליהו.
לאחר מכן התברר שהדיווח לא היה כל כך מדויק, אבל כך ידענו באותה שעה וכך סיפרנו לרב. הרב עצמו לא היה ברכב שהיה מעורב בתאונה, אלא רק אשתו, כלתו ועוד בני משפחה. הייתה שם גם גברת אסתר אלירם שהתלוותה לרבנית במשך השבת הזו.
מייד כשהתקשרנו לרב להודיע לו על התאונה, הוא אמר לנו: "אתם סעו לבית החולים 'פוריה'. אני אסע לקבר הרשב״י. בפוריה אין לי איך לעזור, ברשב״י יש לי איך לעזור". הוא ביקש מאתנו שנראה מה המצב ונספר לו את האמת.
לפני כן, הרב עבר לראות את משפחתו, שבאותה שעה הועברו באמבולנס לבית החולים, ולאחר מכן נסע לקבר הרשב״י ונתן לציבור הרב שהתאסף שם שיחת התעוררות לקראת הסליחות. הציבור הגדול שהיה שם ושמע את דברי ההתעוררות של הרב לא היה יכול לנחש כלל את מה שקרה. הכול התברר רק לאחר מכן, כשהסיפור התפרסם. באותה שעה הרב ידע כי תפקידו האמיתי הוא לחזק ולהתפלל, וזה באמת מה שיביא את הישועה.
כשהגעתי לבית החולים "פוריה" לא זיהיתי את הרבנית ולא את שאר הפצועים. אבל כולם בסופו של דבר יצאו מהתאונה הזו בחיים. חלקם עברו שיקום קל וחלקם שיקום יותר מורכב. סיפורה של גברת אסתר אלירם הוא סיפור פלא בפני עצמו ועוד יסופר בספר זה.
מה שהדהים אותי באותה השעה הייתה התגובה של הרב בזמן אמת. אשתו, כלתו ונכדיו היו מעורבים רק עכשיו בתאונה, אבל הוא לא מאבד את עשתונותיו ויודע את המקום שבו הוא צריך להיות. מצליח לשלוט כך ברגשות. לדעתי זה מלאך, זה לא בן אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה