אבל אני רוצה רשב״י
היו אלו ימים ספורים לפני בואו של ל״ג בעומר.
אורו הגדול של רשב״י כבר החל להפציע ולבשם את העולם, בדברי התורה המזדמנים ובעלוני השבת די בכל אתר ואתר.
ילדים חבולי ידיים ורגליים נושאים על כפיהם וגוררים אחריהם קרשים ועצים ומכל הבא ליד, לכבוד הלילה הארוך ועל הדרך כמובן, לכבודו של הצדיק.
״אני רוצה לנסוע לרשב״י הלילה״, היא אמרה.
״איזה רשב״י, מה רשב״י, את יודעת מה הולך שם הלילה? ״ הוא ענה לה.
״אבל אני רוצה רשב״י! ״
״אז תסעי לרשב״י״, ענה בקרירות, ובקולו מחה על מעשה לא שפוי שכזה בליל התקדש הר מירון.
״אני רוצה לרשב״י יחד איתך! יאללה נוסעים. . . ? ״
מהר מאוד מצא עצמו הבעל היקר עם אשתו היקרה, עושה רצון אשתו והדרך לצפת נראתה ארוכה מתמיד. אבל כיוון שׁ״אני רוצה רשב״י״, כל כך ברור ומוחשי אצל האישה, הרגל ממשיכה ללחוץ על הדוושה.
״צומת חנניה״ נראה בגדול השלט, ומשמאלו מחסום משטרתי בשלל אורות וצבעים.
״זה נראה רע״, חשב לעצמו, כשהוא משתבלל לו ב־TOYOTA הקטנה שלו לנוכח הניידות המהבהבות שלמולו.
״אין כניסה לשום כלי רכב פרטיים. הסעות מאורגנות בלבד! ״, דקלם לו השוטר.
״אבל באנו מרחוק. . . ״, ניסה להשחיל.
״קדימה, קדימה, להמשיך ישר, קדימה! ״
הוא המשיך קדימה בחוסר ברירה, כשעל דל שפתותיו עומדות שתי מילים, שהומלצו בחום על ידי יועצת הנישואין שלא להשתמש בהם כמעט בכלל, אך אחרי נסיעה של שעתיים וחצי, הן פשוט יצאו מעצמן!
״אמרתי לך! ״
״אבל אני רוצה רשב״י״, ענתה לו, ונידמת כמי שנמצאת בגלקסיה אחרת, ממאנת לתקשר עם המציאות המרה שכולה זועקת – ״הלילה, אין רשב״י! ״
'קבר יהושע בן חלפתא', סימן לנו השלט החום בצידי הדרך אחרי נסיעה קצרה.
״גם חלפתא זה טוב לא? ״, שאל בהססנות.
״אפשר לעצור לנוח״, היא לחשה קלות. ומיד הוסיפה ״אבל אני רוצה רשב״י״.
״מנוחה זה מצוין״, חשב לעצמו הבעל העייף, תוך שהוא משעין את משענת הגב עד למצב מאוזן כמעט.
״לגבי רשב״י, תפני לחלפתא, מקווה שיסתדר. . . לילה טוב ומתוק במיוחד״, נרדם וחיוך מסתתר תחת שפתיו.
תפילה זכה, דמעה על לחייה, אמונה גדולה של אישה אחת שכל כך רצתה רשב״י, בזמן שהבעל התשוש נרדם לו ברכב, עשו את העבודה.
מקום מושבו של חלפתא בטרם העלייה למירון היווה תחנת התארגנות לשיירת רכבים ארוכה ומכובדת של חברי כנסת ונבחרי ציבור מובחרים שעושים את דרכם בדרך העולה אל ההר. ובשיירה גדולה כל כך, לא יהיה מקום לשני טרמפיסטים, קטן על רשב״י, לא?
״קום קום עולים לרשב״י, קום קום! ״
מה? חלפתא, לילה, רכבים שחורים, אנשים מעונבים, ניידות משטרה ושני טרמפיסטים חדורי אמונה (לפחות אחת) נסעו להם בשיירה מכובדת בכבוד מלכים היישר אל מקומו של רבי שמעון בר יוחאי ששכן אחר כבוד בראש הר מירון.
ללא ספק האמונה הגדולה והכל כך הפשוטה היתה כאן הדלק שהניע את כל השיירה הגדולה הזו אל היעד הנכסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה