מעשה רשב״י במערה
שפת אמת
שם בגמ' כמה נאים מעשיהם של אומה זו קשה הא כתיב לא תחנם ודרשינן לא תתן להם חן כדאי' בע״ז (כ') וי״ל דגם הוא אמר כן בלשון בתמיהא:
עין איה
רנט. פתח ר״י ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. המטרה של תיקון החברה האנושית היא בודאי מתחלפת לפי חילופי הדיעות. ולפי אותה ההבדלה הגדולה שבין קודש לחול ושבין ישראל לעמים, כן גדולה היא הבדלת המטרה של כנסת ישראל ביחש לתיקון חברת מין האדם שהיא עורגת אליה, לאותה המטרה שהציג לפניו עם כרומיים. מובן הדבר שלפי התחלפות המטרה מוכרחים ג״כ הרבה מעשים וסדרים להתחלף. אבל בכל זה נפגשים ג״כ דברים מתאימים בפועל שבין להמטרה הגסה הראויה להיות מצויירת אצל הרומים, בין להמטרה העליונה והקדושה של כנסת ישראל, הדברים הללו הם תיקונים נאים וטובים. ומי שפוגש תמיד צד ההשויה המעשית, ולוקח את הטוב ומשתמש בו לטובה ונהנה ממנו, ומשבחו אפילו כשבא ממקור שהוא לפני עצמו גס ומוזר מהמטרה הנכבדה הראויה להיות נחקקת על לבבה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, הוא יכול להיות ראש המדברים בכל מקום. ועם כל הקורבה שלו לקדושה, ועם כל הדבקות בתורה וקדושתן של ישראל, יהיה יכול לפנות בלבבו מקום גם לכל הטוב הנפגש, אפילו מאומה הרשעה ההיא.
וכאשר התנאים הראשיים במעמד החברה האנושית הוא חילוף הקנינים כדי שיוכל הכלל כולו להסתייע איש באחיו ע״י חילוק העבודות, וצירוף הרחוקים במקום כדי שיהיו יכולים לאחד כחות רחוקים ממקומות מפוזרים, כדי להשלים את התיקון החברותי בכל צדדיו, ועל כולם היא שמירת הבריאות של כל פרט כדי שימצאו כחות עובדים פועלים. השווקים, המה ליסוד החילוף של הקנינים. הגשרים, ליסוד התקרבות הרחוקים. המרחצאות, לתיקון הבריאות, שהטהרה היא היסוד העיקרי שלהם. ואלה המעשים הנאים, לאיזה מטרה שיעשו, הם מתאימים עם המטרה היותר רוממה.
רס. רבי יוסי שתק. כשהולכת פעולה טובה ממקור שאינו הגון, אז אפילו אם לא נוכל להכחיש את הטוב היוצא מהפעולה, מ״מ הננו תמיד שרויים בפחד, שלא יתגבר הצד הרע של הנטיה הפנימית ויביא שואה ורעה הרבה יותר מהטוב היוצא ע״י הפעולה הטובה. ע״כ א״א למחות על הטוב והתועלת, אבל אי אפשר ג״כ לשמח, במה שהוא נעשה ע״י אותו הכח שמצד עצמו הוא כולו רע ועומד להשחית תבל ומלואה. ע״כ יסערו גלי הלב, ורגש ההכרה אל הטוב מעבר מזה עם הרגש של החזיון על כלל הרשעה שמתחזקת בכ״ז דוקא ע״י הטוב המורגש החיצוני מעבר מזה, [רגשות אלו] הנם נלחמים זה עם זה, עד שהלב נדחק ואי אפשר לו לדבר דבר, ע״כ ר״י שתק.
רסא. נענה ר״ש ב״י ואמר, כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקים להושיכ כהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמן, גשרים לטול מהם מכמים. מחאתו של רשב״י על כח הרע הפועל, אפילו בהיותו פושט טלפיוי ומתכסה בלבוש הטוב והחסד, היא חזקה כ״כ עד שהוא חודר לסוף הפעולה בעצמה, לברר שכל מה שיוצא מן הרשעה, לא זו בלבד שיש עמו צדדים של הפסד המתלוים עמו מצד היסוד המשחת שבעיקר רעיון הטוב, שאז היה להוגה דיעות כעין משעול צר מאין לנטות ימין ושמאל, כ״א עצם הפעולות בעצמן הנן רחוקות מכל מטרה טובה, אפילו אותה הגלויה לפום ריהטא, כי יסוד הרשע מהפך הכל לרועץ, רק לטובת עצמו ולהרע לכלל החברה האנושית, כ״א יוסיפו עוד מועקה על הלחץ הקדום מתגרת יד העול הכבד של ממשלת העריצות שלהם.
ע״כ אמר כיון שאין שום מבט של צדק, של חסד אלהי, שולט בלב האומה הרשעה הזאת, באופן שיקח לבבה אותו הדרך הטוב של אהבת הבריות באמת, שהרי אין להם בעולמם כ״א אהבת עצמם לרדד את כל העולם כולו תחת רגלם, כדי שיוכלו להגיע לתאוותיהם השפלות בכל מלא נפשם הבהמית, א״כ מה יוכל הכלל לקוות מהפעולות. ע״כ לא יקלעו הפעולות אפי' את מטרתן הקרובה, כי תקנו שווקים, שהמטרה הקרובה של הרחבת המסחר היא הרבות הרכוש והעושר בחברה. והם עם נטייתם הרעה עשו להם מטרה להושיב בהם זונות, שההפסד הכללי הזה ירושש את החברה הרבה יותר ממה שיוכלו כל השווקים להעשירה, "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם", "ורועה זונות יאבד הון'". א״כ לא ישיג הכלל משורש הרע שום טובה אפילו קלה, רק רע והפסד חמרי ורוחני. וע״פ המטרה הזאת אין לשווקים יחש ישר עם הגשרים שיש בהם ענין חברותי, כ״א עם המרחצאות, אבל באופן מקולקל, כי לא על הנקיון והטהרה נוסד המרחץ הרומי, היוצא מנטיה של נפש בהמית ונמוכה, כ״א לשם רדיפת עידונים גסים ופחותים, שלא הבריאות מגמתם כ״א העידון, שמחזיר את המתעדנים לסוף לתשושים ומפונקים, רחוקים מכל עבודה וריקים מכל גבורה אפילו חמרית, וק״ו שהם מתרחקים מכל תכלית שהיא באמת נשאה כ״א הם הורסים אותה. וגשרים שתקנו, לא יחברו את הרחוקים כדי להיטיב את מצב הכלכלה הכללית של כללות המשפחה האנושית, כ״א הם תקנום לטול מהם מכסים כדי להתמלא המה מפסולתם של העמים הרבים שינהרו אליהם, ולרוששם ע״י המכסים הרבים, עד שהקיבוץ הנמשך מהגשרים, לא יהיה בו טוב כללי, כ״א טובה של ערמה להם, ורעה לעולם, ופחת מוחש לפיתוח המסחר באופן הגון ע״י אותו הערבוב של המכסים שיבלע חיל גדול, יותר ויותר הרבה מהתועלת הנמשכת מהגשרים. א״כ אין מקום לשתיקה, כי אין כאן רציצת מחשבות, כ״א מחאה כללית על הרשעה כולה לכל צדדיה וגווניה, ולא יועילו כלל לעומתה אותם המסוות הקלושים שהתרבות הכוזבת מתגלה בהם לעין הרואה, וגילה ד' את פני הלוט על כל העמים.
רסג. אמרו יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג.
ר' יהודה מצא את אותו הצד הטוב הנמצא בנקודה התוכית של הרע הגדול המלא את כל חללה של מלכות הרשעה, ובתור איש שהעמידתו ההשגחה האלהית על היסוד המעשי, להקים עדות ביעקב בדרכי חיי האומה במשפטי תורת אמת בפועל, זה הוא דרכו הנכון להתפשר עם החיים שבפועל ובמציאות ולקחת מהם את החלק היותר נבחר וטוב. וכיון שבשעת הגלות, מן השמים המליכוה לאומה זו' ונתנו את ישראל בידה, היתה ג״כ עצת ד' שימצא סיוע מעשי מהאומה המושלת, אותו האדם הנעלה הראוי להיות העמוד המעשי לדיני תורה, לקבע הלכה כמותו נגד חביריו. ובהיותו מתגלה בתכונה כזאת של מציאות הצד הטוב שבכל פעולה לפי ההוה שלה, הנה יוסיף הוא למעט את אותו חלק הניגוד הבלתי מוכרח הנמצא בין ישראל לרומי, שהניגוד המוכרח מצד ההבדלה האמיתית מרחיבו יותר מהכרח שלו, ולפעמים הוא מעיק לשתי האומות יחד יותר מהראוי. כך היא מחשבת המלכות ע״פ עצת ד', שגזר לשמור את עמו גם בהיותם בארץ אויביהם, ע״י חכמי דורותי. ע״כ יהודה שעילה, יתעלה, ויוסיף במלאכתו למצא את היחוסים השוים שבין הררי הניגודים כדי שיוכלו עכ״פ העמים לדור בכפיפה אחת, במיעוט היזק זה לזה כפי האופן היותר אפשרי, לפי המצב המוכרח.
השתיקה של ר״י נולדת מניגוד הנמצא לעיניו, בין עצם המעשים שיש למצא בהם צדדים טובים כדברי ר' יהודה. אבל בראותו את רשעת האומה, את שובבותה ולבבה הנשחת הבולט ממעשיה המכוערים, מיד יולד בקרבו אותו הניגוד המעורר את הלב למחות על הרחבת גבול הרשעה, ולחשוד את הדבר הטוב היותר גלוי, במחתרת של רשעה שתצא מהתפשטות כח הממלכה החטאה", אין כאן עצה כ״א להגלותו לציפורי, מקום שם לא יראה עוד את חיי הפריצות ההוללות והאכזריות של הרומיים, וידין את ערכם של המנהגים והתיקונים ע״פ עצמות מהותם, לא כ״כ ביחושם אל מחולליהם הנשחתים, אולי ימצא בנפשו אז עצה איך לחבב את הנטיות הכלליות שברוח האומה ביחש לתיקון המדינה על בני עמו.
אמנם בר״ש, מצאו את ראש פסגת ההבדל העצום שאי אפשר להתאימו, כי נפשו הקדושה שהיתה קשורה במצב הקדושה הישראלית מצד אור האלהי שעל עמו, כפי הרוממות היותר עליונה, כפי אותה המדה שישראל עומדין להתעלות עליה בזמן היותר שלם, שאז הרשעה כעשן תכלה, הוא היה נעלה מכל החשבונות של ההוה והמציאות המרה שבימיו, כ״א היה עומד כסלע איתן לחזק ולאמץ את רוח ד' אשר על ישראל ע״פ התכלית היותר עליונה. ומצד הנקודה ההיא, יוצאת המאיסה באותו הכיעור והזוהמא שעשיו הרשע שרוי בה עם כל פשיטת טלפיו, "ואת עשו שנאתי". ע״כ מצאו בו את אויבם בנפש היותר נערץ שאין להם דרך להנצל ממנו כ״א ע״י הריגה, שמעון שגינה יהרג.
רש״י
בן גרים - בן גר וגיורת היה: של אומה זו - רומיים: שווקין - סדר מושב שווקי עיירות וחוצותיהן: וסיפר דבריהם - לתלמידים או לאביו ואמו, ולא להשמיען למלכות, ונשמעו על ידו למלכות: יתעלה - להיות ראש המדברים:
תוספות
ה״ג ר״ת הלך רבי יהודה בן גרים וסיפר דברים ונשמעו למלכות - ויש ספרים שכתב בהן יהודה ואין נראה לרבינו תם דאמרינן בפרק קמא דמועד קטן (דף ט.) כי הוו מיפטרי ר' יהודה בן גרים ור״ש בן חלפתא מר' שמעון בן יוחי אמר ליה לבריה אנשים הללו אנשי צורה הם זיל גבייהו דליברכוך מכלל דגברא רבה היה ובסוף שמעתא ל״ג גל של עצמות בלשון גנאי אלא נח נפשיה.
ריטב״א
פגע ביה ביהודה בן גרים. ואין זה ר' יהודה בן גרים המוזכר בתעניות (מו״ק ט' א') דהוה גברא רבה.
עין איה
רסד. אזל הוא ובריה טשו ני מדרשא. המוני הסיבות שמסבב אדון כל המעשים ב״ה הם הולכים תמיד להעמיד כל ענין על מכונו ומקומו. וכאשר לפי המעלה העליונה של קדושי עליון הללו, לא היו אויר העולם והסביבה ההוית מוכשרים לקבל את הדרכתם העליונה, המוחה על כל הסדרים של המציאות והמשטר ההוה, וכל זמן שדעות גדולות אינן ראויות להתקבל ולהתמלא בפועל, יש חסרון ג״כ במה שהן מתגלות, כי מורידים אז אותן מערכן וכבודן, כיון שאי אפשר שיוכר יקרן, כל זמן שהיכולת איננה מסייעת ועוד מנגדת להן. ע״כ היתה זאת העצה העליונה שיהיו הם צפונים בבי מדרשא, ושם לפני יחידי הסגולה יודיעו את מערכות לבבם העליונות. ומתוך ההתקבלות של הדברים אצל גדולי המעלה, אע״פ שהם אינם כ״כ גבוהי ערך כמעלתם הם, מ״מ יבאו בין כך המחשבות הגדולות לידי איזה התפשטות והרחבה.
רסט. אותיכו תריסר שני במערתא. חיי החברה המעשית הנם שש שנים, אח״כ מתעלים החיים לשנת השביעית בפנים ידועים באורח כללי. חיי השלמים הללו, שהתעלו תמיד, היתה התקופה לבדה מספקת לחולל עילוי כאותו העילוי הכללי, של עבודת השנים של המעשה ע״י הכשרה של שביעית. וההכשר הנהו צריך להיות כפול: עליית הצדדים העיוניים, הנדרשים לכלל כל השאלות שבכל הליכות החיים, עם כל פתרונותיהן היותר עליונים ושלמים, ואח״כ ההכשר להוציא אל הפועל את כל הצדדים העיוניים בחיים בפועל, ע״י התוספת הנשגבה של עז הרוחניות מקדושת אור ד' וזיו העליון הנמשך עליהם.
רעא. נפקו חזו אינשי, דקא כרבי וזרעי, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. ימחאו גדולי בני אדם על הרשעה הנמצאת בחיים, המכבידה את אכפה על בני אדם ושוללת מהם את אור חייהם. אבל עם כל המחאות וכל דרכי התיקון אשר יהגה לב חכמים רמים ונשאים, לא יוכלו לסקל את מסילת החיים מכל הרעה הגדולה הטמונה בעמקם. כי יסוד הרעה הנה באה, ממה שעזב האדם את אשרו העליון, והוכרח לרדת מטה ולהיות עבד מכור לצרכיו ההולכים ומתרבים ומערבבים את שכלו ואת טהרת לבבו. ע״כ החיים כולם עם כל סדריהם, המה רעה אחת גדולה הבאה מירידת האדם. והיא אמנם תלויה ברצונו, כי לו יתעלה האדם להשכיל כי [את] אשרו ימצא בעצמו, בהשלמתו את צלם אלהים שבו באור החכמה והיושר, בהיותם נובעים מנהר היוצא מעדן גן אלהים, שאורו זורח הוא בקרב נפשו פנימה, אז יוכל לחיות בלא כל עמל, כאשר האור העליון של נועם הדעה והצדק יענג את חייו וירומם את רוחו.
רש״י
ועוסקין בחיי שעה - דאפשר על ידי נכרים, והקדוש ברוך הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו.
עין איה
רעג. יצתה ב״ק וא״ל להחריכ עולמי יצאתם, חזרו למערתכם. וכיון שעוד לא באתם עד אותה המעלה איך לקשר את כל החיים בירידתם כמו שהם אל התעודה העליונה, וחפצכם להחריב את המצב של ההוה כדי לבנות על משואותיו עולם מתוקן במהרה, ולא לשכללו קמעא קמעא עד שישוב לתיקון השלם ויוחזר הרע לטוב, ע״כ שובו למערתכם, להוסיף עוד מעלה.
אורות, אורות התחיה פסקה כז
ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התכנים המעשיים ומגברת את ההתענינות בעולם ובחיים וכל אשר בם. רק בזמן החרבן, וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו והוצרך להכיר את תעודתו רק במעמדו הרוחני המופשט, הושרשה ביחידים הדרכה לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם ע״ז יצאה מחאה שמימית. אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסדורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פעלי הכלל, הרי הם הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים, ואור ישראל יאיר פני תבל בכליל יפעתו.
עין איה
רעד. הדור אזול, איתיכו תרימר ירחי שתא, אמרי משפט רשעים כגיהנם שנים עשר חודש.
שיהיו צריכים להשתנות ע״פ ההשקפה הזאת של הצורך להעלות את החיים כמו שהם אל מעלתן הראויה, ולא לשאוף למהפכה פתאומית שא״א לה בלא חרבן העולם. ע״כ יחדו לזה אותו הזמן הנועד לתקן את הנפשות מצד קלקולים הנדבקים בעצם טבעם, להכשירם לצד הטוב בשינוי עצמיותם.
רעו. נפקו, כל היכא דהוה מחי ר״א הוי ממי ר״ש. כיון ששני הצדדים הם מלאים ענין ודברי אמת מרובים, הצד השלילי המורה על הרעה והשפלות שיש במציאות, והבחנת חולשת הנהגת החיים ע״י לב בנ״א הנשחת והנשפל, והצד השני לעומתו, למצא את הטוב, בין צדדי הטוב הנמצאים גם במצב הירוד של ההוה, בין הטוב שיהיה נצמח בעתיד דוקא מעומק הרע, ע״כ כדי שיהיו שני הצדדים מלאים כ״א מאותו השכל והאור האלהי הנצרך לו, נחלקו לשתי מערכות.
רעז. א״ל בני די לעולם אני ואתה. אמר לו שדי לעולם אני ואתה, כח שולל קדוש ואדיר וכן כח מחייב טהור אדיר קדוש וזך, כדי שימצאו במציאות נפשות גדולות כאלה, צריכים כמה כחות להיות נשפעים וכמה סדרי החיים להתאחד. ע״כ די לעולם אני ואתה, ואין לדרוש את האורה השלמה בכל מרחב החיים הכללי, כ״א במרכזו היותר נכבד ויותר תכליתי, הוא במציאות הסגולה הפנימית.
רעח. קדושת השבת יש שנים בכחה: האחד מה שהיא מקדשת ומעלה את ישראל בקדושתה העליונה ומרוממת אותם בעצם קדושת היום למעלה מכל עניני חול ומדבקתם בכבוד עליון וקדושה עליונה. חוץ מזה, היא ממשכת ג״כ את כח כל ימי המעשה עם כל חילונותם ושפלותם, שע״י שהם נזכרים בקדושת השבת הנם מתרוממים. בין השמשות הוא המעבר שבין העבר להעתיד והוא מקשר את החול אל הקודש, ומורה השפעת הקודש על החול ע״י קישורו, אע״פ שמצד ההרגשה החיצונה נראה שהחול הוא מאד מגושם ופחות, מ״מ יש בו כח פנימי שרק בסקירה של הרגשה פנימית חדה הדומה לחוש הריח, שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנוי, רק אז יוכר קדושתו ועילויו. וזה הכח של פעולת הקודש על החול הוא פועל את הזריזות המעשית, עד שמעורר ג״כ את כחות הזקנה להיות מזורזים בפועל ובמעשה. יתיב דעתייהו, ולא הצטערו עוד על חיי עולם הנבלעים מחיי שעה, בראותם כי גם בחיי שעה יש לישראל קישור אמיץ לחיי עולם, וזה הקישור מחדש ונותן כח לעיפים, להיות זריזים לעבודת הקודש, גם בימי זקנה ושיבה.
רפא. אמר שלא די לענין הקנין העצמי הנוגע למעלתו הפרטית הועיל החורבן החמרי הזה, כ״א גם לענין ההשפעה, אשריך שראיתני בכך. כי עכשיו הרבה יותר תוכל ליהנות ממאור החכמה הבוקע בזיו אור מבהיק.
רש״י
תיקן להם - דברי חן וחנייה, ולי נראה: מויקן את חלקת השדה - לשון תיקון: ואית להו צערא לאקופי - שהיה אותו שוק שהספק בו מקום מעבר העיר לרבים, והכהנים לא היו יכולין ליכנס שם מפני טומאה, וצריך להקיף דרך אחר ארוך: איכא דידע דאיתחזק טהרה - בהאי שוק מימיו, שלא היה בית הקברות גמור ולא ניתן לפנותו: כאן קיצץ בן זכאי - שתלן ועקרן לאחר גידולן: תורמסי תרומה - הצריכות לשמרן בטהרה: עבד איהו נמי הכי - היה מקצץ תורמסין ומשליכן שם, ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם, וציינו למקום הקבר (ירושלמי).
תוספות
עבד איהו נמי הכי - מפר״ת כמו יעקב אבינו ותיקן מילתא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה