חייו ותורתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי

בס״ד

חייו ותורתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בן יוחאי או יוחי [בארמית יש את התוספת של ה-א', כגון ינאי, שמאי נתאי] הינו אחד התנאים הקדושים והפלאיים ביותר בתודעת המסורת היהודית אשר עד היום יתנו כבוד לשמו ויחוגו את הילולא דרשב״י דכפר מירון ברוב פאר והדר ובאורים יכבדוהו.

בחז''ל נקרא עפ״י רוב בשם ר' שמעון בסתם אך ידוע לנו בבירור שסתם ר״ש הוא ר״ש בן יוחאי כמפורש בפסחים קיב. -

חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות. אמר לו: בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק.

תקופת חייו נופלת בדור הרביעי לתנאים. היה תלמידו של רבי עקיבא אשר גר בבני ברק כמו שמוכח בגמ' פסחים לעיל וכן במדרש ויקרא רבה פרק כ״א, ח':

" רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל ר״ע בבני ברק שהו שם י״ג שנה "

מסופר על רבי שמעון בר יוחאי שלמד תורה גם בתקוע במסכת שבת (קמז:):

אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג, ומגג לקרפף, עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו.

המקורות מלמדים על רבי שמעון בר יוחאי שהיה למדן ומעורה בענייני החברה-

בברכות ז: - "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג" ו-"אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו". בחגיגה ט: - "אין אומרים בקרו גמל, בקרו חזיר אלא בקרו טלה". גיטין מט: - "יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא". ומאמרו היקר באבות פ״ו משנה ח' – "הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם" וכן רבים כאלו.

רבי שמעון בר יוחאי נזכר כמכריע במחלוקות בין רבן גמליאל ורבי יהושע ביבנה על אודות תפילת ערבית – רשות או חובה.

הוא נזכר בין תלמידי ר' עקיבא בדרום (יבמות ס״ב, ע״ב).

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר״ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר״מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

בעקבות גזירות השמד נחבש רבי עקיבא בבית האסורים בקיסריה ושם מתנהל דיון מסמר שיער בינו לבין רשב''י על לימוד התורה (פסחים קי״ב, ע״א) כפי שהובא לעיל.

לאחר דיכוי מרד בר כוכבא עבר רבי שמעון בר יוחאי לגליל אך אין הוא רואה את עצמו כגולה וכפי שהוא עצמו מצוטט במדרש –

"ויבא איש אלהים אל עלי, [זה אלקנה], ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגלתי (ש״א -שמואל א'- ב' כ״ז) (זה אלקנה) מתני ר' שמעון בן יוחי אדם כשהוא גולה מיהודה לגליל, או מגליל ליהודה, אין זה קרוי גולה, בשעה שהוא גולה מהארץ לחוצה לארץ קרוי גולה."

והנה אף שנסמך מר' עקיבא כפי הנראה, מפני שהיה אז עול ימים לא נתקבלה סמיכתו (כאשר אמרו כן על רבי מאיר בסנהדרין יד. ).

לאחר מכן נגזרה גזירה מן המלכות שכל הסומך ייהרג. ובכל זאת ר' יהודה בן בבא ביקש לסמוך בין אושא לשפרעם את רבי שמעון בר יוחאי וארבעה חכמים נוספים (ר' מאיר ר' יהודה ר' יוסי וראב״ש) למרות האיסור שהטילו הרומאים על ההסמכה. אולם בעקבות מעשה זה נהרג רבי יהודה בן בבא והיה בין עשרת הרוגי המלכות. (ר' יהודה בן בבא נהרג והחכמים שסמך ברחו ואפשר שהם ברחו לדרום ולכן היו נקראים "רבותינו שבדרום" ושמה לא הגיעו כל-כך הגזירות והתחבאו שם עד יעבור זעם). להלן הגמ' סנהדרין יד. -

שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך - יהרג, וכל הנסמך - יהרג, ועיר שסומכין בה - תיחרב, ותחומין שסומכין בהן - יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? - אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה. - רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו - משום כבודו דרבי יהודה בן בבא. - ורבי מאיר רבי יהודה בן בבא סמכיה? והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל האומר רבי מאיר לא סמכו רבי עקיבא - אינו אלא טועה! - סמכיה רבי עקיבא ולא קיבלו, סמכיה רבי יהודה בן בבא - וקיבלו.

נציין, שהוועדה לשמות נתנה לצומת "סומך" [הנמצאת מערבית לשפרעם] את שמה, כיון והיא נמצאת בין חורבות אושא לשפרעם.

רבי שמעון בר יוחאי היה בין שבעה חכמים שהתכנסו בבקעת בית רימון כדי לעבר את השנה במסגרת פעילות הסנהדרין שנדדה לגליל-

מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון ומי היו רבי מאיר ור' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ג')

רבי שמעון בר יוחאי היה אחד ממייסדי המרכז הרוחני באושא (שיר השירים רבה ב') ועיקר פעילותו מתרכזת בגליל התחתון.

בריחתו של ר' שמעון למערה הטביעה חותם של סוד ואגדה באישיותו. במסכת שבת (ל״ג – ל״ד) מתוארת התגרותו ברומאים אשר בגינה נאלץ להימלט על נפשו:

דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג. . . אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. . . איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.

שם בבטן האדמה הכשיר עצמו רבי שמעון בר יוחאי לתיקון עצמי ולפעילות למען החברה. לדעת המדרש מצויה המערה בכפר פקיעין (קוהלת רבה י') והינה מוקפת עצי חרובים ומכונה "המערה של פקע". דעה אחרת (ירושלמי, שביעית פ״ט) מעבירה את מיקומה המשוער של המערה למקום הנמצא בקרבת טבריה ומגדל הסמוכה לה. ראינו במהלך הסיור את "מערת הלל" והעלנו טענה שאין כל שייכות בין המערה לשמה אלא אמנם זו מערת קבורה ויתכן אפי' שקשורה למשפחתו של רשב''י אך ודאי לא של הלל.

באותן השנים בהם שהה רבי שמעון בר יוחאי במערה חיבר הוא ע״פ המסורת את "ספר הזוהר" (זמן חיבורו של ספר הזוהר ומחברו נתונים במחלוקת בין המסורת לבין החוקרים) שהוא הטקסט העיקרי של תורת הקבלה וכן את ה״מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי" – על ספר שמות, אשר ממנו שרדו קטעים אחדים. לאחר צאתו מן המערה נדד רבי שמעון בר יוחאי בגליל והרביץ תורה בישוב היהודי: במירון, בכפר ג׳יש ובתקוע הגלילית (ח' שמע), באתרים אלו נחשפו בתי כנסת מן התקופה ההיא. קוהלת רבה מביא מסורת הקובעת את קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון וקבורת בנו אלעזר בגוש חלב.

נוסע אלמוני, מתלמידי ר' עובדיה מברטנורא ביקר במירון ב- 1495 והוא מתאר את שרידי ביה״כ המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי:

"ולא נשאר ממנו רק כותל אחד ואומרים אנשי ספיטה (צפת) כי קבלה להם, כי כאשר יפול הכותל ההוא יבוא המשיח, והוגד לי כי בשנת גירוש ספרד (1942) נפלה השאייטה בכותל ההוא ואז עשו אנשי צפת יום משתה ושמחה". נציין שכיום חיזקו את אבני המקום בבטון, כפי שראינו בסיור. . .

אגדה אחרת מספרת על תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי שיצא לחו״ל והתעשר והיו תלמידיו מקנאים בו. הוציאם רבי שמעון בר יוחאי -

"לבקעה אחת של פני מירון ונתפלל ואמר: בקעה, בקעה! מלאי דינרי זהב. התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. אמר לתלמידיו: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב! טלו לכם! אבל היו יודעין: כל מי שהוא נוטל עכשיו – חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא!" (שמות רבה נ״ב, ג).

נציין, שבמהלך הסיור עמדנו בבית הכנסת הקדום של מירון והעלינו השערה, שהוואדי הנמצא צפונית לנו הוא אותה בקעה שהתמלאה במטבעות זהב.

לסיכום: קצרה היריעה מלהכיל את דברי ימי אותו הצדיק העצום, רבי שמעון בר יוחאי, אך אין ספק שכאשר באים לסכם את דמותו ופועלו של רשב״י אי אפשר שלא לצאת לאיזורי הפעילות של רשב״י ולספוג מעט מזעיר מאוירת הקדושה באותם איזורים.

את זאת עשינו למעשה בסיור האחרון עת ביקרנו בגליל, במירון ובקבר רשב״י. כערך מוסף למדנו פרק שלם בזיהוי מערות הקבורה שבמירון (אני אישית לא ידעתי ששלושה אנשים קבורים למעשה במערת רשב״י כפי שראינו וכמו״כ לא ידעתי שהמקום המשוער שכנראה יותר קרוב לקיברו של רשב״י הוא דווקא המקום הצדדי יותר עליו הצבענו בסיור). כמו״כ היה נחמד להיזכר שערבית מתפללים בבית-כנסת(העתיק של מירון)ותהילים קוראים בסמוך לקבר(רשב״י)ולא להיפך. . . יישר כח! ! !