האתרוג הזה בהחלט יפיפה - אבל בשבילך הוא פסול!
מסורת בידי הפוסקים הירושלמיים להתריע ולהוכיח את מי שביקשו לקנות לעצמם אתרוג יקר בהרבה מכדי יכלתם.
וכך מתאר עד ראייה את אחת משיחות התוכחה הללו שאותה השמיע אחד מגדולים אלה.
"הייתי אברך צעיר, כשעשיתי צעדי לעבר ביתו של ר' שלום אייזן, על מנת להביא בפניו את אתרוגי שזה עתה רכשתי, ולשמוע את דעתו, דעת תורה, על כשרותו והידורו.
מדרגות ביתו היו חיצוניות והתור השתרך מן הקומה העליונה ועד לחצר הבית.
רבים מבני ירושלים היו באים אך ורק לראות מראה משובב לבבות זה, של ישראל קדושים ממתינים לשמוע דבר ה', זו הלכה. גם אני הצעיר, עליתי לביתו של ר' שלום ועמדתי בצד לידו, כדי לראות ראיה של ממש, כיצד עוברים הם לפניו כבני מרון ולשמוע את הקולות.
בין הבאים, עמד לו אברך משי צעיר לימים, וכולו רעד של שמחה.
אתרוג כמו שיש לו, אין הרבה בעיר ירושלים, והוא סמוך ובטוח כי ר' שלום יהלל וישבח את אתרוגו, אשר אין כמוהו להידור, ליופי ולנקיות.
והנה ניצב הוא ומושיט את אתרוגו לר' שלום, שהחזיק את האתרוג בידו, סובבו לכאן ולכאן ובדקו היטב מכל צדדיו. מרים ר' שלום את ראשו, משיר מבט חודר אל האברך ואומר לו בקול שקט אך תקיף: "עבורך - האתרוג פסול".
האברך, נפשו כמעט ופרחה, דומה כאילו עולמו חרב עליו והוא שואל את ר' שלום:
"מה פסול מצא הרב שליט״א באתרוגי?"
השיב לו ר' שלום בשאלה: "כמה כסף שילמת עבור אתרוגך?"
והאברך משיב ברעד: "מאה לירות טבין ותקילין; אין זה סתם אתרוג. . . כך חשבתי".
ר' שלום פלט אנחה עמוקה מליבו ואמר: "אכן כך חשבתי, מפני שאתרוג זה אכן מהודר הוא מאד ומום אין בו וכמובן יקר מחירו".
ובטרם ירד האברך לסוף דעתו, להיכן הוא חותר, פנה אליו ר' שלום בשאלה נוקבת:
"בגד חדש לחג כבר קנית לזוגתך?"
והאברך משיב: "לא".
ר' שלום שואל: "מדוע?"
והאברך משיב: "אברך כולל אני, ואין באפשרותי לקנות בכל חג מתנות ובגדים".
ור' שלום ממשיך להקשות: "בגדים חדשים לילדיך כבר קנית לחג?"
שוב מתפתל האברך בתשובתו:
"כבר אמרתי, אברך כולל אני ושכרי זעום, ומנין אקח כסף לבגדים לחג?"
ואז, נשמע קולו החד והברור של ר' שלום:
"עבורך, אתרוג זה פסול. לך והחזר אתרוגך לחנות, ותקנה אתרוג כשר בחמש עשרה לירות ובשאר השמונים וחמש לירות תקנה לאשתך ולילדיך בגדים חדשים לחג, כדי לשמחם בשמחת החג הקרב ובא, כפי שנפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקכט סעיף ב)".
וכך ממשיך המספר וחותם את סיפורו:
עזבתי את ביתו של ר' שלום והמחזה שראיתי לא נתן לי מנוח.
לא יכולתי להבין מדוע אנשים מקפידים הקפדה יתירה במצוות שבין אדם למקום, כאברך זה שקנה אתרוג במאה לירות, סכום שהיווה שליש ממלגתו החודשית בכולל; ואילו למצוות שבין אדם לחברו, לקנות בגדים לכבוד החג לאשתו ולילדיו הקרובים אליו, מחשבה פשוטה וחיונית על נוות ביתו, על עולליו הרכים המצפים לבגד חדש או לזוג נעלים, מחשבה שכזו זו לא עלתה כלל על דעתו?"
המספר - הרב יצחק שקופ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה