סיפור מצמרר ששמעתי היום מהרב יעקב רוז׳ה שליט״א באירוע מרגש במיוחד של רבנות פיקוד דרום לרגל 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. וכך סיפר הרב:
היינו בסיני בנקודת פינוי חללים ליד בית חולים שדה ענק. כל כמה זמן נחתו מסוקים והורידו אלונקות עם נפגעים. הפצועים נלקחו לבית החולים, ובחללים טיפלנו אנחנו.
זה היה בעיצומו של חול המועד סוכות, אבל אנחנו טיפלנו במאות חללים ללא הפסקה והיה קשה לשמוח.
ואז הייתה הפסקה וכמה שעות לא הגיעו מסוקים. קם אחד הרבנים ואמר: חג היום! צריך לשמוח! בואו נלך לבית החולים ונשמח את הפצועים.
וכך עשינו שיירה, ונכנסנו בשירה אל בין מיטות הפצועים.
והנה מאחת המיטות מסמן לנו אחד הפצועים לגשת. ניגשתי אליו והוא מבקש: לא נטלתי היום לולב.
נתנו לו ארבעת המינים.
הוא בירך: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב. ברוך. . . שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
וארבעת המינים נפלו מידיו. יצאה נשמתו בשהחיינו.
יאיר יצהרי
עָבַר לוֹ יוֹם כִּפּוּר, הִגִּיעַ כְּבָר סֻכּוֹת.
הָעֲבוֹדָה רַבָּה, לְכָאן זוֹרְמִים גּוּפוֹת.
אֲנִי בְּכָל אַחַת מְטַפֵּל פֹּה בִּרְגִישׁוּת.
הַכֹּל כָּאן שָׁמוּר בְּמָקוֹם אָפֵל וּבִקְרִירוּת.
50 שָׁנָה עָבְרוּ, אֲבָל אוֹתוֹ תָּמִיד אֶזְכֹּר.
שָׁם בְּאֹהֶל הַפְּצוּעִים הִגִּיעַ עוֹד גַּפְרוּר.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מֵתִים, שֶׁהִפְסַקְתִּי כְּבָר לִסְפֹּר.
אֲבָל פִּתְאוֹם קוֹרֵא פָּצוּעַ שֶׁעָלָיו זָרַח הָאוֹר.
הוּא אֵלַי מַבִּיט וּסְבִיבוֹ הָיְתָה אֵיזוֹ הִלָּה.
בַּחוּרְצִ׳יק! הוּא סִמֵּן לִי עִם הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה.
אֶפְשָׁר כָּאן לְקַבֵּל הֲדַס לוּלָב אֶתְרוֹג וַעֲרָבָה?
בֶּטַח! הִנֵּה יֵשׁ לִי סֵט שֶׁשַּׁיָּךְ לַחֲטִיבָה.
הַגַּפְרוּר מִתְנַעְנֵעַ וְקוֹלוֹ קְצָת מִתְקוֹמֵם.
בְּרָכָה אַחַת עַל הַלּוּלָב וְהוּא מִתְקַדֵּם.
עַכְשָׁו שֶׁהֶחֱיָנוּ הִנֵּה הוּא מִתְרוֹמֵם.
אָמֵן אֲנִי עוֹנֶה וּפִתְאוֹם קוֹלוֹ דּוֹמֵם. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה