קהלת רבה (א, א): "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים. אמר: הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות, ואני איני מעלה דבר. מה עשה? יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת, ושבבה וסתתה ומרקה. ואמר: הרי עלי להעלותה לירושלים. בקש לשכר לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם. אמר להם: מעלין לי אתם אבן זו לירושלים? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים. בקש לתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה. הניחוהו והלכו להם.
זמן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם. אמר להם: אתם מעלין לי אבן זו? אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו. נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים. בקש לתן להם שכרן ולא מצאן. נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם. אמרו לו: דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים. וקראו עליו המקרא הזה: 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב' — קרי ביה לפני מלאכים יתיצב".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה