בס''ד
נכנס יין יצא סוד
רבי נסים צוקרמן זכה לעת זקנתו לבן זכר. הברית מילה התקיים ביום פורים בבית מדרשו של מרן הגאון החתם סופר, אשר היה גם המוהל, והיה מאוד שמח וצהלתו על פניו, ושפתותיו מרחשות את הפסוק במגילת אסתר: "ליהודים היתה אורה וששון ויקר", אורה - זו תורה, שמחה ־ זה יום טוב, ששון - זו מילה, ויקר אלו תפילין, וכאן בברית מילה נתקיימו כל הדברים ביחד בבת אחת. ראו הקהל ששמחת החתם סופר עצומה עד מאוד.
והנה כאשר החתם סופר גמר לערוך המילה ונתן באצבעו יין אל פיו של הרך הנימול, אמר בבדיחותא "נכנס יין יצא סוד". ויהי הדבר לפלא! מה היתה כוונתו במילים אלו? לא העיז איש לשאול.
את הילד קראו בישראל "ברוך מרדכי", לכבוד המאורע של היום, יום פורים.
ברוך מרדכי התבגר, יצא מכלל ילד ונעשה "בחור ישיבה", היה ירא שמים גדול ושקדן בתורה, אבל לא ידע מאומה בתורה. לא הצליח אף פעם בבחינה, וכולם הסתכלו עליו ברחמנות, על שהוא "המתמיד הגדול בישיבה", והרי הוא למעשה "בור ועם הארץ". ואף הוא, ברוך מרדכי, היה אומר למלמדיו: "מה אעשה - ולא חוננתי בכישרון, ברוך שעשני כרצונו. . ."
וכשם שהיה בחור חלוש בלימודו, כן היה חסון בגופו, וגובה ארזים גובהו, גיבור, משכמו ומעלה גבוה מעל כל בני גילו. פעם בצום גדליה, ניתך ארצה גשם עז וברד והמים גרמו לשיטפונות בעיר. יצא הבחור ברוך מרדכי ללכת אל בית המדרש, לפתע ראה את הגאון החתם סופר (שהיה אז לעת זקנותו) עושה דרכו לעבר הישיבה, ואינו יכול לחצות את הרחוב העולה על גדותיו מים. נגש ברוך מרדכי והעביר את הרב על כתפיו עד מפתן בית המדרש. "במה אברכך? - שאל החתם סופר. "ברכני רבי שלא תשלוט בי מידת הגאווה. . ." השיב ברוך מרדכי. כן יהי רצון - אמר הרב. והבחור השיב א-מ-ן בכוונה ובקול גדול.
עברו שנים, ברוך מרדכי הגיע לגיל שמונה עשרה, ואין כל סיכוי שיוצע לו שידוך, כי קלא דלא פסיק שאינו יודע לא מקרא ולא גמרא. הילדים מכנים אותו "עם הארץ חסיד", עם הארץ - על שום שאינו יודע תורה, וחסיד - על שום שמתפלל בדמעות שליש, ועל שהוא יושב כל היום ליד גמרא פתוחה ומתנועע.
פעם ישב ולפניו מסכת סוכה. והנה, אך יצא לרגע לצרכיו, עמד ליצן אחד והחליף לו את הגמרא במסכת בבא מציעא. כאשד חזר ברוד מרדכי "ללמוד". לא הרגיש אפילו שהחליפו בינתיים את הגמרא שלו, והיה לשחוק בעיני הבחורים.
ודאי, שבמצב הזה, לא היה מקום לחשוב על שידוך, וכאשר התייעץ עם הכתב סופר (בנו של החתם סופר), הציע לו הרב לעזוב את העיר ולעלות לירושלים. ההצעה מצא חן בעיני ברוך מרדכי, נפרד ממשפחתו וידידיו ויצא לארץ ישראל ובידו כתב המלצה מאת המשגיח בזה הלשון: "הנני להעיד כי הבחור ברוך מרדכי למד מנערותו ועד עתה בישיבתנו, הוא ירא שמים ומתפלל היטב, ויש לו חפץ ורצון ללמוד".
הבחור נקלע בלילה הראשון להגעתו לירושלים, אל ביתו של הגאון הצדיק רבי ישעיה ברדקי. והיה זה שלא בכוונה ולא מדעת, אלא פשוט הבחור הסתובב עד לשעה מאוחרת בסמטאות האפלות שבעיר העתיקה, לפתע ראה אור נוצץ דרך חלון הבית, דפק בדלת, ורבי ישעיה ברדקי יצא לקראתו ואספו אל ביתו.
רבי ישעיה הופתע לכתחילה למראה יראתו של הבחור, אשר קרא קריאת שמע כמונח פנינים, אבל חיש מהר התאכזב ממנו, כאשר למחרת אחר התפילה, ניסה לשוחח עם הבחור בתורה, והנה, אינו יודע מימינו לשמאלו. תמה רבי ישעיה: בחור ישיבה כל ימיו אינו יודע כלום? אפילו לא פרשת השבוע?
נכמרו רחמיו של רבי ישעיה על בחור מסכן זה, והציע לו להיות משמשו ושמש בבית מדרשו, ובשכר זה יאכל על שולחנו וכל הצטרכותו עליו. ברוך מרדכי קיבל את ההצעה בשמחה.
ברוך מרדכי סיפר לגאון רבי ישעיה כי בחודש אדר הוא נעשה בן עשרים שנה, ורוצה להינשא. רבי ישעיה שוב חמל עליו וראה כי כוונתו לשם שמים ואמונתו פשוטה, ולא נח ולא שקט עד ששידך לו יתומה שהסכימה להינשא לבחור שיש לו יראת שמים תמימה.
כאשר נפטר רבי ישעיה ברדקי זצ״ל, נשאר ברוך מרדכי בלי פרנסה ושום ישיבה לא רצתה לקבלו כי אין לו שום השגה בתורה. התיישב ברוך מרדכי בדעתו ובדעת אשתו, להיות מעתה שואב מים. וכך עשה.
ברוך מרדכי נהג לעבוד שלוש שעות בכל יום לפרנסתו, ואת יתר הזמן היה מבלה בבית המדרש, יושב מכונס בפינה ומתנועע ליד גמרא פתוחה או כל ספר אחר שבא לידו. . .
כאשר עלה הגאון רבי יהושע ליב דיסקין מבריסק לירושלים, הציע ברוך מרדכי עצמו להוביל מים לבית הרב, הרבנית כמעט הסכימה כאשר לפתע התערב הגאון ואמר: "איני רוצה שהוא יביא לנו מים". סתם ולא פירש.
עברו כיובל שנים, היה זה בפורים, קהל גדול של חסידים ואנשי מעשה הצטופפו בביתו של הגאון רבי שניאור זלמן מלובלין, כולם שמחים רוקדים. כטוב לב הקהל ביין, נדחקו הבאים לקבל ברכה מהגאון, בין הנדחקים היה ברוך מרדכי שלנו שהתקרב לרב לברך "לחיים".
פתח רבי מרדכי את פיו ואמר: "רבי, היום הזה מלאו לי שבעים שנה מיום שנכנסתי לבריתו של אברהם אבינו!" אם כן אמר הרבי בבדיחותא, מגיע לך כוס גדול של יין.
ברוך מרדכי, על אף חוסנו וגבורתו לא היה מסוגל לשתות יין, אבל כשהרבי מצווה מוכרחים לשמוע. שתה ברוך מרדכי את הכוס, נשתכר כהוגן והחל להשתולל. קפץ על השולחן והתחיל לדבר דברים שלא לענין.
פתאום נשא הרבי מלובלין עניו אל ברוך מרדכי ובקול גערה אמר לו: "מה אתה משתולל? קדושת פורים! דרך ארץ! מוטב שתאמר דבר מה לכבוד היום". באיזה עניין מבקש הרבי שאומר? שואל ברוך מרדכי.
בענייני פורים! משיב הרב בניחותא. הרי על כך ישנה מסכת שלימה ומה עוד איפוא יש לי לומר? ! תמה ברוך מרדכי. ומה נאמר במסכת מגילה? שואל שוב הרב מלובלין.
קם על רגליו ברוך מרדכי והתחיל לצטט בעל פה את מסכת מגילה מילה במילה ברהיטות, דף אחר דף, ומפעם לפעם מתבל את דבריו בתוספות. כל הקהל עומד מוכה תדהמה! מה קרה? זהו ברוך מרדכי שואב המים? הרב אינו מרפה, שואל אותו במסכת שבת - משיב. במסכת בבא מציעא - משיב. מצטט בעל פה גמרא אחר גמרא עם רש״י, תו״ס, רא״ש, רי״ף, ר״ן, מהרש״א ועוד. . . מעיני הגאון מלובלין פורצות דמעות. . . ברוך מרדכי שהיה מבוסם עד אובדן ההכרה, כרע תחתיו מחמת עייפות, השכיבו אותו בעזרת נשים, ובקושי הצליחו להקימו לתפילת מנחה. תוך כמה שעות ובירושלים עברה הידיעה כי רבי ברוך מרדכי הוא גאון עולם, למדן נפלא, ובקי בכל הש״ס ישר והפוך עם המפרשים, שהוליך שולל כל ימיו את העולם שכאילו הוא בור ועם הארץ.
שבעים שנה שמר על הסוד. אך כאשר נכנס יין יצא הסוד וירושלים כמרקחה. אין לשער גודל צערו של רבי ברוך מרדכי כאשר נודע לו שכל עמלו כל השנים להסתיר מעיני הקהל את מהותו לא עמדה לו עקב היין ששתה. החתם סופר ראה זאת ברוח קודשו כבר ביום שנכנס לברית, כאשר אמר "נכנס יין - (בגימטרייא שבעים) - יצא סוד (בגימטרייא שבעים)״. עכשיו, אמרה הרבנית מבריסק, תבינו על שום מה סירב הרב מבריסק להשתמש בו. הוא ראה את פניו רק פעם אחת וידע מיד מה שלפניו. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה