בס׳ד
שני סיפורים על חד גדיא
ואתא כלבא ונשך לשונרא[=חתול]
הקשה הגאון רבי נתן אדלר זצ''ל: השונרא שאכלה את הגדי עשתה דבר פשע. הכלב שנשך אותה צדק, אם כן המקל הכה אותו לא צדק, וטוב עשתה האש ששרפה את המקל. לכן המים לא היו צריכים לכבות את האש וטוב עשה השור שהעניש את המים ושתה אותם.
אם כן לא היה צריך לשחוט את השור וצדק מלאך המות שנקם בשוחט והרג אותו.
ואם כן קשה למה הקב''ה העניש את מלאך המות?
מתרץ הרב: יתכן שהחתול אכל את הגדי שלא בצדק, ויש לאבא שקנה את הגדי סיבה טוב לכעוס על החתול ולהעניש אותו, אך אם יש סכסוך בין האבא לחתול מי ביקש מהכלב להתערב?
הכלבים שמתערבים בריב לא להם ומגבירים את אש המחלוקת האם האשמים יותר מכולם.
לכן צדק המקל שהיכה את הכלב, והאש ששרפה אותו לא צדקה. אם כן המים שכיבו את האש צדקו, והשור ששתה את המים לא צדק. לכן צדק השוחט ששחט את השור, ואסור היה למלאך המות להענישו, ולכן צדק הקב''ה ששחט את המלאך המות.
ואתא מי וכבה לנורא
אדם אחד בא לפני הרב הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן זצ''ל והתלונן בפניו שהכומר של הכפר שהיה שונא ישראל מתעלל בו. אמר רבי מאיר: "שהכומר ישרף באש''. בא אותו איש לפני הרב הקדוש רבי יהודה צבי מסטרטין זצ''ל וסיפר לו מה שאמר רבי מאיר, ואמר רבי יהודה צבי:"אם הוא אומר אש, אני אומר מים''.
אותו לילה נסע הכומר ובדרך חצה נהר וטבע במי הנהר. כשסיפרו לרבי יהודה צבי שהכומר טבע במים, הוא הסביר:"אש יכולה להתפשט ולהזיק גם לאחרים אבל המים לא יזיקו אלא לאותו רשע".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה