כתבה ראשונה
"רינה,
את כבר כמעט בת שש עשרה. האם את מסוגלת להאמין, שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, נדמה וודאי שהוא חי תקופת חיים עצומה. אולי מסיבה זו נראה לנו, שיש לנו עוד נצח שלם של חיים. האדם אינו חי לעולם, ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו. עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם? איני יכול לומר לך. אילו הייתי יודע בבירור, הרי שמחצית מחידת החיים הייתה נפתרת.
אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, שאני ככל שאר בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים, רצוא ושוב, ולעולם אינם עושים דבר, חוזרים על שיגרת חייהם ויורדים אל קבר בהשאירם צאצאים, שרק יחזרו על ה״לא-כלומיות" שלהם עצמם.
מדוע אני כותב לך את כל זה? אולי כמחמאה על העובדה, שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף מחייך. כבר ברגע הזה רכשת משהוא.
מכל טעות שאת עושה את רוכשת אי מה, כל רגע ורגע בחייך היא תקופת חיים…מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים, וכל חלקיק- אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו״ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתיצב בפני ולומר- כך וכך עשיתי. (מתוך מכתבי יוני הי״ד)
ניהול - ניצול זמן כתבה שנייה
"חברת 'פריוריטי מנג׳מנט' משיקגו, הקדישה שנה שלימה לסקרים ותחקירים כדי לבשר לנו שהקצאת הזמן שלנו בני האדם בחברה המודרנית, בהחלט לא יעילה. למשל- באמבטיה אנחנו מבלים שבע שנים, לאכילה אנחנו מקדישים שש שנים, חמש שנים אנחנו עומדים בתור (ותמיד התור השני יתקדם מהר יותר), ארבע שנים הולכות לנו על ניקיון הבית, שלוש שנים להכנת ארוחות, שנה אנחנו מחפשים דברים שלא שמנו במקום, שמונה חדשים אנחנו פותחים דברי דואר שאינם מעניינים אותנו, שישה חודשים אנחנו ממתינים שהרמזור יתחלף מאדום לירוק.
בקיצור, לא נשאר זמן לחיות"…
ניהול - ניצול זמן כתבה שלישית
'על קווים ונקודות'
לפעמים אני חושב שכל כך קל לחלק את האנשים שאני מכיר, ואולי את כל האנשים בעולם, לשתי קטגוריות עיקריות. לא לחילוניים ודתיים, לבנים ושחורים, יפים ו…פחות יפים, חכמים וכאלה שלא. אלא ל״אנשים של קווים" ו״אנשים של נקודות".
ברור שאין הכוונה לאנשים שאוהבים נקודות ולאלה שמעדיפים קווים, זה טיפשי. הכוונה היא ליחס של אנשים לתוכן בו הם ממלאים את זמנם, לשאיפות ולציפיות שלהם מעצמם.
לכל אדם יש קו ארוך עליו הוא צועד לאורך ימיו. לקו יש התחלה- יום הלידה, וסוף- שלא נראה. כולנו הולכים על הקו הזה יום יום, שעה שעה.
מפעם לפעם אנו נתקלים בנקודות, נקודות של אירועים מיוחדים, נקודות ציון דרך במסלול הארוך, הנראה אין סופי.
"איש הנקודות" הוא מסוג האנשים שמגיעים לנקודה מעין זו- הוא שולף את מצלמת הזיכרון, מצלמת החוויות ולפעמים מצלמת וידאו או רגילה, כדי לתעד ולשמור באלבום התמונות.
הוא יכול ללכת שעות, ימים, חודשים ואפילו שנים עד שיגיע לנקודה המיוחדת. ואז יעצור, יזכור ויאלץ להמשיך הלאה על הקו הארוך בהמתנה ארוכה לנקודה הבאה. תקופת הליכתו על הקו מתמלאת רק בשל הצפייה לנקודה הבאה, אך אין בתקופה זו משהוא משל עצמה, כי אם המתנה בלבד.
"איש הקווים" הוא סוג מתוחכם יותר של "איש הנקודות". הוא לא יכול להעביר יום שלם או אפילו שעה על קו ריק מנקודות. למרות שהנקודה המיוחלת רחוקה ממנו ואין הוא רואה אותה, הוא הולך על הקו ומחפש בו נקודות נוספות.
"איש הנקודות" רואה בקו: 'ישר העובר בין שתי נקודות'. המתמטיקאים יעידו שקו הוא אוסף אדיר של נקודות, ולכן לא יקשה על "איש הקווים" למצוא נקודות נוספות בקו עליו הוא הולך…
"איש הקווים" מוצא הרבה יותר נקודות על מסלולו. הוא לא מסתפק בנקודות המוכנות לו בדרכו, הוא יוצר עוד נקודות, הוא רואה בקו פוטנציאל לסיפוק האדיר במציאת נקודה אחת ועוד… אין "איש הנקודות" אדם שלילי מעיקרו, אך הוא יכול יותר ליהנות מחייו, מעצמו, אם ימלא את הקו עליו הוא צועד ביותר נקודות. ויותר נקודות צריך ליצור, לא להסתפק במה שהדרך תמציא לך… החיים הם כמו סנייק- ככל שתאכל יותר נקודות- תגדל…
ותחשבו על זה…
ניהול - ניצול זמן - סיכום - ציטוט דברי המסילת ישרים
" יסוד היסודות ושורש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חז״ל הוא- שהאדם לא נברא אלא להתענג על ד' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה הוא באמת העוה״ב… והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהם האל יתברך שמו".
( 'מסילת ישרים', פ״א )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה