לכבוד פרשת עקב שעוסקת בשבחה של ארץ ישראל, קבלו את הסיפור המופלא של בני הזוג שהחזירו את המתיקות לארץ ישראל אחרי שהיא כמעט ונעלמה. תחזיקו חזק, סיפור מרתק:
1. במקרא, למילה דבש יש שתי משמעויות: עץ התמר (בשבעת המינים התמר נקרא דבש — "ארץ זית שמן ודבש") ודבש הדבורים (למשל בביטוי המפורסם ארץ זבת חלב ודבש). בפרשה שנקראת השבת, פרשת עקב, מופיעה המילה דבש בשתי המשמעויות.
2. צירפתי את התמונה שצילמתי בקבר של שתי דמויות מופת שקבורות על חוף הכנרת. בני זוג, צמודים. על הצד האחורי של המצבה האחת נחרתה דבורה עם דבש, ועל המאחורה של המצבה השנייה נחרת עץ התמר. שני דבשים. אלו הם בן ציון וחיה ישראלי. מדוע זה מה שמצוייר על קברם?
3. כי בלי בני הזוג האלו, ארץ ישראל לא הייתה כפי שהיא נראית היום. מדוע? כיום אחד מענפי החקלאות המובהקים של הארץ אלו הם התמרים. מהכנרת ועד אילת ירוק על ירוק של אלפי עצי תמר. אבל עד כמה שזה ישמע מוזר, עד לפני 130 שנה לא היו בארץ ישראל תמרים! מתואר תמר בודד ביריחו ועוד כמה תמרים עקרים בבקעה וזהו.
אבל איך זה ייתכן? הרי כבר בתנ״ך התמר הוא מהסמלים המובהקים של הארץ הזאת; המין היחיד שמופיע גם בשבעת המינים וגם בארבעת המינים ובעוד עשרות מקורות. גם בבית שני, כשהרומאים רצו לתאר את ארץ ישראל בסמל אחד קצר וקולע על המטבעות שלהם, הם בחרו בעץ התמר (במטבעות ג׳ודיאה קפטה). אז איך זה שבתחילת המאה העשרים כבר לא נותרו תמרים בארץ?
4. לשם כך קבלו בקצרה את אבולוציית המתיקות של הארץ הזאת, שכל פעם הוציאה "מתיקות" אחרת: עם כניסת שבטי ישראל לארץ, החקלאות הייתה מועטה, פרחי הבר היו רבים, ודבש הבר שגשג בשדות לצד חלב רעיית הצאן: ארץ זבת חלב ודבש. עם התפתחות החקלאות, עיקר דובשה של הארץ היה מפירותיה המתוקים, ובראשם התמר, שהיה המתוק מכולם וממנו הכינו גם דבש סילאן מופלא. התמר הפך לסמלה של הארץ. אבל החל מימי הצלבנים, המתיקות קיבלה טוויסט מפתיע: ארץ ישראל הפכה למעצמת גידול של קנה סוכר, שהיה מאוד אהוב באירופה (ונחשב שם לסמל הבריאות! שומעת נטע?). הצרה היא שקנה הסוכר הטרופי צריך בדיוק את מקומות הגידול של התמר: הרבה מים והרבה חום. . . כך לאט לאט נעקרו התמרים ובמקומם ניטע קנה הסוכר המשתלם יותר. התמרים הלכו ונכחדו מנופי הארץ. . . כשהצלבנים הלכו, כבר ירד מאוד ערכו של קנה הסוכר, אבל התמר לא חזר. . .
5. עד שבא בן ציון ישראלי מקבוצת כנרת ואמר: אם רוצים שהארץ תשגשג חייבים להחזיר לכאן את גידול התמר! וכך, במסירות ותחכום אין קץ, הוא נסע בשנות השלושים למדינות שעיונות את הציונות, כמו עיראק ומצרים, ובמבצע מוטרף לחלוטין הבריח לארץ אלפי (!) חוטרי תמרים ששינו את פני החקלאות בישראל והחזירו לה את המתיקות התנ״כית הקדומה.
6. גם חיה ישראלי אשתו לא פריארית. כשנפתח קורס גידול הדבורים הראשון בארץ בימי העלייה השניה, היא הלכה ברגל כל יום מיפו למקווה ישראל, בהריון מתקדם (!), כדי ללמוד את המלאכה. בהיותה בקבוצת כנרת הרימה שם את ענף כוורות הדבורים של המשק, ועשתה זאת, תחזיקו חזק, במשך 58 שנים רצופות! כך הפכה לאחת מהמומחיות הגדולות שתרמו תרומה אדירה למשק דבש הדבורים בישראל. היא התאהבה בדבורים וראתה בהן סמל לפעילות, חריצות, סדר, דבקות במשימה והגנה על ביתן.
7. איזו ארץ מתוקה יש לנו. ופרשת עקב, מהמתוקות שבפרשות, מתארת לנו את מתיקות הארץ בצבעים עזים. אך האמת ניתנת להיאמר: זו גם ארץ קשה ומאתגרת, ארץ שחוסר תשומת לב הופך אותה לארץ השמיר והשית, הקוץ והדרדר. מי שהופך את הארץ למתוקה הם האנשים שחיים בה. אנשים מסורים ומחברים כמו חיה ובן ציון ישראלי. אנשים מתוקים. אנשי דבש.
כמו שכתב יהודה עמיחי: אף מגדל דבורים לא ישים כאן את כוורותיו אבל בני אדם עושים דבש מן השממה והוא מתוק מכל!
קרדיט: נתנאל אלינסון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה