במשך שנים רבות התגוררתי בנצרת-עילית, ובתום לימודיי בישיבה חזרתי לשם בשליחותו של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק״ל, על-מנת להקים את הגרעין התורני במקום. בתחילה התגוררתי ברחוב מסוים, ואט-אט החלו ישמעאלים לרכוש דירות ולהשתלט על השכונה. לבסוף נשארו שם שתי משפחות יהודיות בלבד — אנחנו והשכנים בדירה ממולנו. חודשיים לפני תום השכירות הגיע בעל-הבית ואמר לנו שאין בכוונתו לחדש את החוזה, והוא רוצה לשפץ ולהשכיר לדייר חדש שמשלם יותר.
ידוע שלפי ההלכה אסור להוריד את המזוזות גם כשעוברים, ולכן שאלתי את בעל-הבית האם השוכר החדש הוא ישמעאלי, שאם כן צריך להוריד אותן. ואולם בעל-הבית השיב: "מה פתאום? !"
עברו חודשיים, אנחנו עזבנו לדירה חדשה, אבל לא הייתי שקט בעניין המזוזות. החלטתי לקיים את "וקמת ועלית אל המקום", התפללנו שחרית אצל הרב ולאחר התפילה שאלנו אותו האם אפשר לסמוך על המילה של בעל-הבית שאמר שלדירה לא ייכנס ישמעאלי, שכן השארנו שם את המזוזות שלנו.
מרן הרב ענה לנו: "תיגש מהר לבית ותפרק את המזוזות, מי שנכנס הוא לא רק שוכר, הוא קנה את הבית והוא נוצרי עובד עבודה זרה, ועוד יותר מכך — את כל הרחוב כבר מכרו לערבים. . . תיגש מהר ותפרק את המזוזות שלך".
היינו בהלם מהתשובה המדויקת, ומכך שהרב יודע בדיוק דברים שאנחנו, שדיברנו עם בעל-הבית, לא ידענו. נסענו מייד לנצרת-עילית. הגענו לביתנו לשעבר, והבחנו שבכניסה עדיין יש מזוזה. דפקנו בדלת, ומי שפתח אותה היה ערבי נוצרי, ומאחוריו ניצב פסל של מריה!
אמרנו לו שאנחנו הדיירים הקודמים ובאנו לקחת את המזוזות שהשארנו במשקופים. הגוי אמר: "אני לא מסכים! רק אתמול צבעתי את המשקופים, וגם שמעתי שמזוזות של יהודים מביאות ברכה לבית. . .". אמרנו לו שזה מביא ברכה רק ליהודים, ואם הוא לא נותן לנו רשות אנחנו מזמינים משטרה. הגוי נתרצה, ואנו שלפנו מברגים והתחלנו להסתובב בבית ולפרק מזוזות. עם כל מזוזה שפירקנו התפללנו שהבית ייגאל ויירכש מחדש על-ידי יהודים כשרים. לבסוף נתברר לנו שבאמת כל הרחוב נמכר לנוכרים.
מדהים איך מרן הרב יושב בירושלים, אך יודע בפרטי פרטים מה מתרחש בכל פינה.
(הרב אופיר קריספיל, גרעין תורני, נצרת-עילית)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה