בצעירותו למד הרב איסר זלמן מלצר בוולוז׳ין. כשהגיע לישיבה היה חסר כל, והלך בבגדים בלויים וקרועים. בהיכנסו לישיבה, גילה כי הבחורים כולם לבושים היטב, וחש בושת פנים איומה להראות עצמו בבגדים שלגופו, עד שהחליט לפרוש מהישיבה ולשוב לבית הוריו.
בעודו אורז את מטלטליו לקראת היציאה, ניגש אליו בחור ואמר: "איסר זלמן, ראש הישיבה אמר לי אתמול שהבחור החדש שנכנס לישיבה זה עתה, שאל קושיה גאונית, ממש עוקר הרים. ראש הישיבה כל כך התפעל מכך עד שהחמיא על זה.
דע לך, שראש הישיבה כאן אינו מהמרבים להחמיא. . . הקושיה שלך מעידה שאתה בחור מיוחד. . ."
כששמע איסר זלמן את המחמאה החליט לנסות שנית. הוא שב ופרק את המזוודה וחזר שנית להיכל הישיבה.
עם השנים הפך איסר זלמן לרב גדול, ולאחד מענקי הרוח.
כשעלה רבי איסר זלמן ארצה, הוא ביקש לפגוש את הגאון רבי זליג ראובן בנגיס זצ״ל.
רבים תמהו מהי הסיבה שרבי איסר מבקש לפגוש בראשונה דווקא את הרב בנגיס. תמיהתם גברה שבעתיים, בעת שהמיפגש בין גדולי התורה יצא אל הפועל, רבי איסר זלמן התרפק על הרב בנגיס בידידות ואהבה, כאילו היו ידידים רבות בשנים, ואמר לו: "יישר כוח, אין לי מילים להודות למעלת כבודו. הצלת את החיים שלי!"
עתה, גם הרב בנגיס עצמו התפלא ולא הבין את פישרן של המילים המטלטלות "הצלת את החיים שלי".
אז סיפר רבי איסר זלמן את דבר המעשה, ואותו בחור שהחמיא לו, רגע לפני שעזב את ספסלי הישיבה לעד, היה לא אחר מהרב בנגיס, שכלל לא זכר את המאורע. . .
מה גרם לרב איסר זלמן להגיע למעמדו? מילה טובה, מילה שגרמה לו להרגיש טוב, לכבוד והערכה.
מילה טובה מביאה תחושה טובה, מביאה כוחות, ולעיתים מביאה עוד חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה