הרב שילם את התביעה

בִּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת הָיוּ כַּמָּה עִתּוֹנִים דָּתִיִּים, שֶׁהֵצִיקוּ לָרַב וְלִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּכַתָּבוֹת שִׁקְרִיּוֹת וּבְתֵאוּרִים שְׁלִילִיִּים. בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָרַב יָדְעוּ, כִּי אִם יִתְבְּעוּ אֶת עוֹרְכֵי הָעִתּוֹנִים הַלָּלוּ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט עַל הוֹצָאַת שֵׁם רַע, יִזְכּוּ לְלֹא כָּל סָפֵק. אוּלָם הָרַב מָנַע זֹאת מֵהֶם. "אֵין לָלֶכֶת לְבֵית מִשְׁפָּט אֶזְרָחִי, שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵל עַל פִּי דִּין תּוֹרַת מֹשֶׁה!" פָּסַק בְּנֶחְרָצוּת, עַל אַף שֶׁהַדָּבָר נָגַע לִכְבוֹדוֹ הָאִישִׁי.

פַּעַם אַחַת שָׁהָה אֶחָד מֵעוֹרְכֵי הָעִתּוֹנִים הַלָּלוּ, ר׳ יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ, בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם. בִּזְמַן זֶה הִתְפַּרְסְמָה בְּעִתּוֹנוֹ כַּתָּבָה פּוֹגַעַת מְאוֹד בָּרַב וּבִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ.

אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לֹא הָיָה מוּכָן לָשֵׂאת זֹאת עוֹד, וְהוּא הָלַךְ עַל דַּעַת עַצְמוֹ לְבֵית הַמִּשְׁפָּט, וְתָבַע אֶת הָעִתּוֹן וְעוֹרְכוֹ בִּסְכוּם גָּבוֹהַּ מְאוֹד. בֵּית הַמִּשְׁפָּט עִיֵּן בַּנְּתוּנִים וּפָסַק לְאַלְתַּר: "מַעֲרֶכֶת הָעִתּוֹן תְּשַׁלֵּם לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה אֶת מְלוֹא סְכוּם הַתְּבִיעָה!"

ר׳ יִשְׂרָאֵל, עוֹרֵךְ הָעִתּוֹן, לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא אָמְנָם לֹא הָיָה אָשֵׁם בְּפִרְסוּם הַכַּתָּבָה, אוּלָם בֵּית הַמִּשְׁפָּט לֹא הִתְחַשֵּׁב בְּכָךְ. הוּא לֹא יָדַע מֵאַיִן יְגַיֵּס אֶת הַסְּכוּם הָאַדִּיר. בַּצַּר לוֹ, פָּסַע לִשְׁכוּנַת "קִרְיַת מֹשֶׁה", וְעָלָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב.

"כְּבוֹד הָרַב, יָצָאתִי חַיָּב בַּדִּין", סִפֵּר בְּשֵׁפֶל קוֹל, "מָה אֶעֱשֶׂה?"

"יָצָאתָ חַיָּב בַּדִּין? תְּשַׁלֵּם!" אָמַר לוֹ הָרַב. "אֲבָל אֵין לִי!" נָפְלוּ פָּנָיו שֶׁל ר׳ יִשְׂרָאֵל. "אָז מָה?" גָּעַר בּוֹ הָרַב, "זוֹ אַחְרָיוּתְךָ, שֶׁלֹּא יִכְתְּבוּ בָּעִתּוֹן שֶׁלְּךָ לָשׁוֹן הָרַע! וְחוּץ מִזֶּה, אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזוֹ פְּגִיעָה בַּהֲלָכָה יֵשׁ בְּכָךְ שֶׁכּוֹתְבִים לָשׁוֹן הָרַע עַל רַבָּנִים? תָּאֵר לְךָ, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיַּפְסִיקוּ לָלֶכֶת לָרַבָּנִים, בִּגְלַל הַכַּתָּבוֹת הַלָּלוּ, ה׳ יִשְׁמֹר וְיַצִּיל!"

דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו שֶׁל ר׳ יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי הַמּוּסָר שֶׁל הָרַב יָרְדוּ לְעֹמֶק לִבּוֹ. שְׁתִיקָה שָׂרְרָה בַּחֶדֶר.

וּלְפֶתַע אֵרַע הַדָּבָר. הָרַב פָּתַח אֶת מְגֵרַת שֻׁלְחָנוֹ, הוֹצִיא מִשָּׁם אֶת פִּנְקַס הַהַמְחָאוֹת הָאִישִׁי שֶׁלּוֹ, וְאָמַר: "ר׳ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי רוֹשֵׁם לְךָ כָּאן אֶת מְלוֹא סְכוּם הַתְּבִיעָה, וּבִלְבַד, שֶׁאַף אֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי לֹא יֵדַע עַל כָּךְ. קַח אֶת הַהַמְחָאָה, פְּרֹט אוֹתָהּ, וּתְשַׁלֵּם הַכֹּל בִּמְזֻמָּן".

ר׳ יִשְׂרָאֵל הָיָה הָמוּם. הוּא נָטַל אֶת הַהַמְחָאָה בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת, יָצָא מִן הַבַּיִת, וְהֵחֵל לְמָרֵר בִּבְכִי כְּיֶלֶד קָטָן. מְיֻתָּר לְצַיֵּן, שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא נִכְתְּבוּ בְּעִתּוֹנוֹ דִּבְרֵי לָשׁוֹן הָרַע, לֹא עַל הָרַב, וְלֹא עַל שׁוּם רַב אַחֵר.