אז תבכה עליה! — סיפור מדהים על הרב מרדכי אליהו זצ״ל
אתמול ערכנו כמו בכל שבוע התוועדות במדרשת ליבי. השבוע לכבוד יום פטירת הרב מרדכי אליהו הקדשנו את השירים, הסיפורים והלימוד לכבודו. זכיתי לשמוע בהתוועדות סיפור שטלטל אותי מידידי הנגן המופלא שגיא בן נעים. סיפור מדהים שקרא לאביו עם הרב מרדכי אליהו. וכך סיפר:
״אבא שלי הוא איש חינוך יקר. במשך הרבה שנים הוא היה רב בישיבת נווה הרצוג באשדוד ובאותה תקופה הוא התבקש לכהן כראש אולפנת אשדוד. ממש בחודשים הראשונים של תחילת הדרך הם יצאו לשבת אולפנה. במהלך השבת אחת המורות עוברת ליד החדרים ושומעת מתוך אחד החדרים קול של טלוויזיה פתוחה בשבת. אחרי בדיקה מתברר שאחת הבנות חצתה קו אדום והדליקה לעצמה טלוויזיה במהלך שבת אולפנה. והאמת שלבחורה הזאת היה לה עוד תיק של כל מיני בעיות אחרות שהיא הביאה איתה לאולפנה.
לאחר השבת פנו צוות המורים לראש האולפנה החדש שהוא מוכרח להעיף אותה מהאולפנה בגלל הרבה סיבות וספציפית עכשיו על הקו האדום שהיא חצתה: ״היא תפוח רקוב שמרקיב את כל מי שמסביבה״ טענו. אבל לרב בן נעים זה לא כל כך התאים. הוא לא האמין ״בלהעיף״. משהו מהצוות ייעץ לו בשקט שלא כדאי לו ללכת נגד כל הצוות. ״אתה חדש פה. תראה מנהיגות ותוציא את הבחורה מהאולפנה, זה חשוב בשביל המעמד שלך״. אבל הרב בן נעים לא הרגיש שלם עם זה והחליט להתייעץ עם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו.
נודע לו שהרב משמש כסדנק באיזה ברית מילה והוא החליט לנסוע לברית ולתפוס את הרב להתייעצות. הוא אכן הגיע לרב בין אנשים רבים שהתייעצו והתברכו ממנו והעלה את הדילמה בפני הרב. הרב מרדכי אליהו הקשיב ואמר לו: ״אל תוציא את הבחורה מהאולפנה, אתה צריך לדאוג שהיא תשאר״. הרב בן נעים חזר על דברי הצוות ואמר לרב שהצוות טוען שהיא ״תפוח רקוב שמרקיב. . . ״ הרב אליהו עצר אותו ואמר לו: ״תגיד לצוות שהיא קודם כל לא תפוח, היא נשמה של יהודייה, ושלא ידאגו, היא לא תרקיב את האחרות! אתה צריך לקחת אותה למשרד ולדבר אל ליבה״. הרב בן נעים שאל את הרב: ״אבל מה אם אני לא כל כך יודע מה להגיד לה. . . ״ הרב אליהו ענה לו: ״אם אתה לא יודע מה להגיד לה, פשוט תבכה, תבכה עליה! ״
הרב בן נעים חזר לאולפנה והאמת שבתוך עומס השגרה וחוסר ההבנה מה לעשות הוא דחה את העניין ולא זימן את הבחורה אליו למשרד. גם העצה של הרב ״לבכות״ — זה לא היה כל כך פשוט. ״אין לי כפתור שמוריד דמעות״ חשב לעצמו הרב.
אחרי כמה ימים המזכירה של הרב בן נעים אומרת לו שיש לו שיחה מהלשכה של הרב מרדכי אליהו. הרב בן נעים עונה, על הקו נמצא המזכיר של הרב אליהו ושואל אותו אם הוא דיבר כבר עם הבחורה. הרב בן נעים נדהם איך הראשון לציון זוכר איזה סיפור של בחורה אחת שהוא שאל אותו באיזה רגע בתוך המון דוחק בברית מילה. אבל הרב בן נעים התעשת ואמר: ״תמסור לרב שעוד לא הספקתי לדבר איתה״. המזכיר ענה לו: ״הרב אומר שזה חייב להיעשות עכשיו, ואם לא זה יכול להתפספס״.
הרב בן נעים נדהם, ניתק את השיחה והחליט לקרוא לבחורה עם חוסר וודאות מה לעשות. המזכירות זמנו את הבחורה והיא הגיעה למשרדו. הרב בן נעים התחיל לדבר איתה על מצבה ואחרי כמה שניות פרץ בבכי לא נשלט שהשתלט על דיבורו.
האמת שהבחורה הייתה נבוכה מהסיטואציה ושאלה את הרב אם אפשר לסיים את המפגש הלא ברור הזה. הרב סיים עוד כמה משפטים, נגב דמעותיו ואמר לבחורה שהשיחה הסתיימה. חשוב להגיד שעל פניו לא היה נראה שינוי בשום דבר אצלה אחרי השיחה, עד שסיימה את האולפנה.
לאחר כמה שנים הרב בן נעים מקבל הזמנה לחתונה והוא רואה את שמה של הבוגרת על ההזמנה. כהרגלו ללכת לכל חתונה של בוגרת, הוא החליט שהוא הולך גם לחתונתה. הוא לא ידע בדיוק אם האווירה שם תהיה מתאימה לרוחו, אבל את הכבוד לבוגרת הוא מוכרח לתת.
כשהגיע הוא לרגע לא היה בטוח שזו החתונה הנכונה. החתן היה תלמיד בישיבת מרכז הרב, הכלה הייתה נראית מחוברת בעומק ליהדותה. הרב בן נעים שפשף את עיניו וקלט שזו אכן אותה בחורה. הרב הוזמן לברך ברכה בשבע הברכות תחת החופה. החתן לחש באוזנו של הרב אם הרב יכול להמתין רגע אחרי החופה, כי הכלה מבקשת לומר משהו לרב.
כשמסביב התזמורת מנגנת שירים שמחים ומסביב כולם מתחבקים ומרקדים אמרה הכלה לרב: ״תדע לך שאיפה שאני היום זה בזכותך. אני לא יודעת אם אתה זוכר שנכנסתי אליך פעם למשרד, ואתה בכית עלי. הבכי שלך הראה לי שאתה מסתכל עלי אחרת מכולם, אף אחד לא הסתכל עלי ככה! באותה רגע משהו פנימי נבט לי בלב והביא אותי לאיפה שאני נמצאת היום, אז בשיא השמחה שלי אני מבקשת להגיד לך תודה! ״
הרב בן נעים ירד מהחופה ודמותו של הרב מרדכי אליהו נצבה מול עיניו. איזה ראייה עמוקה וחודרת הייתה לו! ״
כך סיים שגיא את הסיפור אתמול.
אז לכבוד יום פטירתו של הרב זצ״ל זה עורר אצלי חיזוק בדבר כשאני פוגש כמחנך, כהורה, כאדם בנשמות שאולי חיצונית לא נראות משהו, שאזכור שבסוף מדובר בנשמות יקרות ובעומק הם מבקשות שככה נסתכל עליהן, נראה את מעלתה של הנשמה, אולי נבכה עליה, ובעיקר נזכור שהיא לא תפוח. . .
