הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצוק״ל, היה מספר לתלמידיו בשיחות המוסר על הגאון המקובל רבי יעקב חיים סופר זצ״ל בעל כף החיים, שהנהגותיו היו פלא פלאים: בימי הקיץ היה מתפלל ערבית בערך בשעה שבע עם כל הכוונות, ואינו הולך לישון אלא כעבור שלוש שעות מהתפילה. לפני השינה עושה יחוד בכדי לקום לפני חצות וקורא ק״ש עם כל הכוונות, נמצא שנותרה לו רק כחצי שעה לישון, וכבר קם, עושה תיקון חצות, בוכה על החורבן, וחוזר שוב לישון. משכים לפני עמוד השחר, ללמוד ולהתפלל בנץ, ואח״כ חוזר לביתו ואוכל משהו מהר כדי שלא יאחר לישיבה. מגיע לישיבה, לומד וכותב, באופן שכל זמנו קודש קודשים.
אחר כך היה אוכל בערך כשעה וחצי, לא מפני שאכל הרבה, אלא מפני שייחד יחודים. לפני האוכל אמר לשם יחוד, נטל ידיים בכוונות, וכן ברכה על נטילת ידיים והמוציא בכוונות, וגם בשעת הלעיסה היה מכוון, עד כדי כך שלא היתה מחשבתו על האוכל אלא שקוע בכוונות. אח״כ למד בכל יום י״ח פרקי משנה — ששה בבוקר, ששה בצהרים, ששה בערב. אמר פטום הקטורת, איזה מקומן, מים אחרונים, ברכת המזון עם כל הכוונות, כך נהג לעשות יום יום. ומחמת שהיה שקוע בכוונות לא היה מקבל אף אדם בשעת אכילתו, אפילו באו לתת כסף לישיבה, רק כשגמר ובירך ברכת המזון היה מקבלם בסבר פנים יפות.
בצאתו מבית הכנסת נהג לברך אשר יצר מהסידור עם הכוונות. עוד היו לו טרדות מבית ומחוץ, והפלא הגדול — איך הספיק ללמוד ולכתוב חיבורים כה גדולים, שהרי אין זה חיבור של העתקה וליקוט מספרים, אלא חיבור המחייב טירחה ועיון רב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה