סיפר הרב יוסף אלנקווה שליט״א: ערבי אחד זרע ירקות בשטח אחת הגינות (לשעבר) של אחד מבתי הכנסת ההרוסים בגוש קטיף. הגינה סביב בית הכנסת הייתה ישרה. האדמה דשנה, הטפטפות נשארו. החליט הערבי להשקיע שם, וזרע ירקות לפי כל כללי הידע החקלאי שרכש בעת עבודתו אצל היהודים. להפתעתו הרבה, השתילים במקום לא הצליחו. כל השתילים צמחו ואחר כך נפלו. ניסה גידול אחר, אך גם הוא צמח ונפל. ניסה שיטות גידול אחרות, החליף דשן, החליף ריסוס, אך הבעיה חזרה על עצמה.
והנה, באחד הלילות בא אליו בחלומו אדם אחד ואומר לו: דע לך, האדמה הזו היא אדמת קודש. עכשיו - הירקות שלך נופלים, אך אם תמשיך לגדל ירקות בשטח בית הכנסת - גם ילדיך יפלו.
נבהל הערבי מהחלום, התקשר למעסיקו היהודי מהתקופה שלפני הגירוש, הבטיח שלעולם לא יגע במקום הקדוש הזה, וביקש שהיהודי יתפלל ויברך את ילדיו שלא ימותו. האדמה תבעה את עלבונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה