אחת המידות, שצריך עבודה רבה כדי להתנתק ממנה, היא מידת הכעס. מידה שלילית, עד כדי שהנוהג בה הוגדר על-ידי חכמינו, זיכרונם לברכה, כעובד עבודה-זרה. האמת, מי אוהב שכועסים עליו? ועם זאת, מי מאתנו יכול להעיד על עצמו שאינו נכשל בכעס?
סיפר הרב על עצמו: "פעם אחת השכם בבוקר, עוד בטרם הספקתי להכין אפילו כוס קפה, הגיע אליי עני וביקש צדקה ונתתי לו. והנה, עוד בטרם הספקתי לטעום מהקפה, הוא שוב דפק על דלת ביתי וביקש צדקה, ונתתי לו. וכן נשנה הדבר כמה פעמים, ובכל פעם נתתי לו צדקה בסבר פנים יפות". לא פירט הרב את מספר הפעמים שבהן חזר העני וביקש צדקה, אבל כנראה היה זה מספר רב של פעמים. הרב, בכל פעם שפתח את הדלת, האיר לו פנים, ונתן לו את מבוקשו בסבר פנים יפות, מבלי להראות שום שמץ של הקפדה, כעס או חוסר סבלנות. הרב הסביר את טעם הדבר בלשון התורה שאומרת: "נתן תִ תן לו" - תיתן ותחזור ותיתן אפילו כמה פעמים. העני הזה ניצל את ההלכה באופן שאינו ראוי. אבל ההלכה נשארת במקומה. והרב נהג עם העני הזה באורך-רוח ולא נפל לכעס מיותר, שמלבד כל חסרונותיו הוא עלול לקחת לאדם את כל שלוות הנפש שלו ואת הארת הפנים. )מתוך "אביהם של ישראל על התורה"(
פעם התקשרה אישה אחת לרב זצ״ל, לאחר שהתמנה להיות רב ראשי לישראל. היא חיפשה מתקן מכונות כביסה, ושם הטכנאי היה רשום ליד שמו של הרב מרדכי אליהו. היא התקשרה אפוא בטעות למספר הטלפון של הרב וביקשה את מתקן מכונות הכביסה. הרב השיב לה שזו טעות. לאחר זמן היא התקשרה שנית, ושוב הרב אמר לה שזו טעות. אחר כך היא חזרה על טעותה והרב אמר לה שוב שזה לא הוא. היא סיפרה לרב שהיא מצטערת על כך שהיא לא מצליחה למצוא את המתקן, כי מחר אמורים להגיע אליה אורחים והיא לא יכולה בלי מכונת כביסה. שאל אותה הרב מה שמו של מתקן המכונות, והיא לא זכרה בדיוק. אמר לה הרב להמתין רגע, הביא את מדריך "דפי זהב" ועבר אתה על השמות, עד שהיא אמרה על אחד מהם שהוא המתקן הקבוע שלה. אמר לה הרב: "תרשמי את המספר שלו". אבל לא היה לה עט. הלכה להביא עט, והוא לא כתב. הביאה עיפרון, ונשבר לה השפיץ. אמר לה הרב שהוא מחכה לה בסבלנות עד שתביא כלי כתיבה מסודר, והיא כתבה לאט-לאט את המספר. לאחר שהיא כתבה את המספר ונרגעה, שאלה את הרב: "אם אתה לא המתקן, אז מי אתה?" אמר לה: "מרדכי אליהו". נבהלה האישה ואמרה: "אתה הרב? סליחה, סליחה!" וכך משכה את הרב עוד רבע שעה בבקשת סליחה. בצהריים שב בנה מן הכולל, והיא סיפרה לו את הסיפור שהיה לה עם הרב, וכמה שזה לא נעים לה. ואותו הבן סיפר לי את המעשה. )הרב יעקב כהן, "שיח ישראל"( )מתוך "אביהם של ישראל"(
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה