פעם בא אדם אל הרב החיד״א ולחץ עליו שיכתוב המלצה לספר שהוציא לאור.
כתב הרב החיד״א בפתח דבריו:
״בא לפני רב פלוני, שיודע אני בו שאם היה בזמן אלישע הנביא לא היה השמן נפסק״.
מחבר הספר התפעל ושמח מאוד. לימים, כשהגיע לאיזו עיר גדולה, יצא קול ברחובותיה כי ״צדיק בא לעיר״ ולו הסכמה ממרן החיד״א.
בא תלמיד-חכם גדול שהיה באותה העיר ופנה אליו בשאלה. כששמע מידוענו את השאלה, נאלם דום ולא ידע מה לענות.
התפלא התלמיד-חכם על מה מכנים ״צדיק״ זה בתארי כבוד, וביקש לקרוא את נוסח ההסכמה של החיד״א. משקיבלה לידיו התבונן בה ארוכות, והתפלא למה כתב עליו שאם היה בזמן אלישע הנביא לא היה נפסק השמן, והרי יכול היה לכתוב עליו דברים יותר פשוטים.
התיישב החכם בדבר, ואורו עיניו, שבעצם החיד״א בחכמתו כתב עליו נוסח שמעיד שאיש זה הוא בור ועם הארץ; שכן אילו היה בזמן השונמית, הוא היה משמש לה כעוד כלי ריק למלאות אותו, ולא היה עומד השמן בפניו, שכאמור היה לה עוד כלי ריקן לגמרי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה