הסיפור הלא מוכר על "צבא העצים"
זה לא פוסט על שר הטבעות, בימיו האפלים של השפל הגדול, עמדה ארצות הברית בפני שני משברים מקבילים: דור של גברים צעירים שנבלו בתורי הלחם העירוניים, וטבע פראי שהוחרב בעקבות עשורים של כריתת עצים אגרסיבית, שריפות יער וסחף קרקע.
ימים ספורים בלבד לאחר שנכנס לתפקידו ב-1933, השיק פרנקלין דלאנו רוזוולט (FDR) את "חיל השימור האזרחי" (CCC) כניסיון נועז וחסר תקדים שנועד לרפא הן את אזרחי האומה והן את אדמתה. היה זה גיוס אזרחי אדיר בעת שלום, שהפך דור מיואש ומובטל ל״צבא עצים" ממושמע ומלוכד שמנה כשלוש מיליוני צעירים.
החיים ב-CCC היו קשוחים ונוהלו ביעילות צבאית. גברים צעירים בני 18 עד 25 נשלחו למחנות מבודדים בלב הטבע, שם קיבלו קורת גג, ביגוד ומזון, והועסקו בעבודת כפיים קשה. הם פילסו שבילים, בנו גשרים, נלחמו בשריפות יער ושתלו כמות מדהימה של שלושה מיליארד עצים – נתון שהיווה כמעט מחצית מכלל הייעור מחדש בהיסטוריה של ארה״ב עד לאותה תקופה.
עבור עבודה זאת הם הרוויחו 30 דולר בחודש, אך היה לכך תנאי מבריק: 25 דולר מתלוש השכר נשלחו באופן אוטומטי ישירות הביתה למשפחותיהם הנאבקות. מהלך זה החזיק מיליוני בתי אב עם הראש מעל המים והזרים זמנים חיוניים בחזרה לכלכלות המקומיות.
מעבר לתרומה הסביבתית והכלכלית, ה-CCC חולל מהפכה שקטה גם בחינוך ובבריאות של דור שלם. צעירים רבים שהגיעו למחנות סבלו מתת-תזונה קשה בעקבות השנים הארוכות של המשבר; חודשים ספורים של תזונה קבועה ועבודה באוויר הפתוח הביאו לעלייה ממוצעת של כ-5 קילוגרמים של שריר לכל מתגייס. בנוסף, בשעות הערב, לאחר ימי העבודה המפרכים, הפכו צריפי המגורים לכיתות לימוד. למעלה מ-40, 000 צעירים אנאלפביתים למדו לקרוא ולכתוב בין כותלי המחנות, ורבים אחרים רכשו מקצועות טכניים ששינו את מסלול חייהם לנצח.
כמובן שהפרויקט השפתני לא חף מאתגרים ומחלוקות. המשמעת הנוקשה והניהול שבוצע על ידי קציני צבא גררו לא פעם ביקורת מצד מתנגדים פוליטיים, שחששו כי רוזוולט מקים "צבא פרטי" או מיליציה בסגנון המשטרים האפלים שצמחו באותה עת באירופה. בנוסף, למרות שהתוכנית הייתה פתוחה גם לצעירים אפרו-אמריקאים, ההפרדה הגזעית של אותם ימים חלחלה גם למחנות, ורבים מהם שובצו במחנות נפרדים – שיקוף כואב של המורכבות החברתית באמריקה של שנות ה-30.
למרות הצללים הללו, ה-CCC נותר עד היום אחד המפעלים האהובים והמוצלחים ביותר של ה״ניו דיל". הוא הוכיח שבעת משבר עמוק, המדינה אינה חייבת לבחור בין הצלת הכלכלה לבין שמירה על אוצרות הטבע – שתי המטרות יכולות להזין זו את זו. הצעירים הללו, שהגיעו למחנות כשהם חסרי כל ותשושי נפש, לא רק נטעו מיליארדי עצים כדי להציל את אדמת המולדת, אלא גם בנו מחדש את תחושת הערך העצמי והגאווה הלאומית שלהם.
כשהתוכנית הגיעה לבסוף לסיומה ב-1942 עם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, החליפו בחורי ה-CCC את אתי החפירה ברובים. השנים של הכושר הגופני והמשמעת הפכו אותם לכמה מהמגויסים המוכנים ביותר של הצבא. אך הם הותירו מאחוריהם מורשת פיזית חסרת תקדים.
כמעט מאה שנה מאוחר יותר, ביתני האבן, נקודות התצפית הנופיות ואלפי הקילומטרים של שבילי המטיילים שהם חצבו במו ידיהם, עדיין מהווים את עמוד השדרה של מערכות הפארקים באמריקה – עדות נצחית למה שיכול לקרות כשאומה משקיעה ישירות בנוער שלה ובאדמתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה