אחד מסיפורי ההישרדות והתושייה המדהימים בהיסטוריה הוא סיפורה של ג׳וליאן קפקה (Juliane Koepcke), נערה בת 17 בלבד, ששרדה נפילה חופשית מגובה של אלפי מטרים מתוך מטוס שהתפרק באוויר, ולאחר מכן צעדה לבדה במשך 11 ימים בלב הג׳ונגל של אמזונאס.
ב-24 בדצמבר 1971, ערב חג המולד, עלו ג׳וליאן ואמה, המדענית מריה קפקה, על טיסה 508 של חברת LANSA בפרו, בדרכן מלימה לעיר פוקאלפה, כדי לפגוש את אביה של ג׳וליאן, הזואולוג הנס-וילהלם קפקה [1].
במהלך הטיסה, נקלע מטוס הטורבו-פרופ לסערת ברקים קשה ביותר. המטוס נכנס לאזור של מערבולות קשות, וברק פגע ישירות באחד המנועים וגרם להצתת מיכל הדלק [2].
כנף המטוס נשברה, והמטוס החל להתפרק לחתיכות בגובה של כ-3, 000 מטרים (כ-10, 000 רגל) מעל פני האדמה [1][3].
ג׳וליאן מצאה את עצמה קשורה לכיסא שלה, כשהיא נופלת ישירות אל תוך חופת היער הגשום של האמזונאס [1].
הכיסא אליו הייתה קשורה פעל כמעט כמו מסוק צעצוע (רוטור), והאט במעט את מהירות הנפילה, בעוד שצמרות העצים הצפופות בלמו את עוצמת החבטה הסופית בקרקע [2].
ג׳וליאן איבדה את הכרתה והתעוררה רק למחרת בבוקר, ב-25 בדצמבר [3].
ג׳וליאן הייתה הניצולה היחידה מבין 92 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על המטוס [1].
פציעותיה היו קלות באורח נס: עצם הבריח שלה נשברה, היא סבלה מזעזוע מוח קל, חתך עמוק בזרועה ונפיחות קשה בעינה [2][3]. בנוסף, משקפיה אבדו לה, מה שהקשה מאוד על ראייתה [1].
למזלה של ג׳וליאן, שני הוריה היו זואולוגים, והיא חיה איתם תקופה ארוכה בתחנת מחקר ביערות הגשם, שם למדה חוקי הישרדות בסיסיים [2].
המזון היחיד שמצאה בין ההריסות היה שקית סוכריות קטנה [1].
ג׳וליאן ידעה שהסיכוי הטוב ביותר שלה להינצל הוא למצוא מים זורמים. היא מצאה פלג מים קטן והחלה לצעוד לאורכו, מתוך הבנה שפלגי מים קטנים מתחברים לנהרות גדולים יותר, ושם גדל הסיכוי לפגוש בני אדם [3].
במהלך 11 ימי הצעידה שלה:
* היא הלכה או שחתה בתוך המים כדי להימנע מהליכה על הקרקע המסוכנת של הג׳ונגל, שהייתה מלאה בנחשים ארסיים [2].
* היא סבלה מעקיצות קשות של יתושים וזבובים, וזבוב מסוים אף הטיל ביצים בתוך החתך שבזרועה, מה שהוביל להתפתחות רימות מתחת לעורה [3].
* היא שמעה מסוקי חיפוש חגים מעליה, אך בשל צפיפות העצים הגבוהים (חופת היער), המחלצים לא יכלו לראות אותה, והיא לא יכלה לאותת להם [1].
ביום העשירי לצעדתה, כשהיא תשושה לחלוטין, גוועת ברעב וסובלת מזיהום קשה בזרועה, נתקלה ג׳וליאן בסירת מנוע קטנה שעגנה לצד בקתת עץ ארעית ששימשה כורתי עצים מקומיים [2][3].
היא נזכרה בטכניקה שאביה לימד אותה לטיפול בזיהומים בבעלי חיים: היא לקחה דלק שמצאה במיכל של הסירה ושפכה אותו ישירות על הפצע בזרועה שלה. הפעולה הכואבת הזו אילצה כ-35 רימות לצאת מתוך עורה [3]. היא בילתה את הלילה בבקתה.
למחרת, ב-3 בינואר 1972, חזרו כורתי העצים לבקתה. בתחילה הם נבהלו וחשבו שמדובר ברוח רפאים מהמיתולוגיה המקומית, אך ג׳וליאן פנתה אליהם בספרדית רהוטה והסבירה מי היא [2].
הם העניקו לה עזרה ראשונה, האכילו אותה והשיטו אותה במשך שבע שעות עד לכפר הקרוב, משם הוטסה לבית החולים [1][2].
ג׳וליאן קפקה החלימה לחלוטין, המשיכה בדרכם של הוריה, למדה זואולוגיה והפכה לדוקטורית המתמחה בחקר עטלפים [1].
רפרנסים ומקורות
1. Koepcke, J. (2011). *When I Fell From the Sky*. (אוטוביוגרפיה רשמית של ג׳וליאן קפקה המפרטת את נסיבות הטיסה, הנפילה, ואובדן אמה).
2. BBC News (2012). *"How I survived a plane crash and 11 days in the Amazon"*. (ראיון מקיף עם ג׳וליאן קפקה על חוקי ההישרדות שלמדה מהוריה והמפגש עם כורתי העצים).
3. The Guardian (2021). *"Sole survivor: the woman who fell to Earth"*. (כתבה לציון 50 שנה לאסון, המפרטת את הפציעות, הטיפול ברימות באמצעות דלק, וההצלה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה