באחד מבתי הכנסת בירושלים הלך לבית עולמו אדם שהיה מקובל ואהוד על כל המתפללים. זמן קצר לפני פטירתו, עלה בידי המנוח לקיים בעצמו מצוות עשה של כתיבת ספר תורה, וזאת למרות שלא עסק בסת״ם מימיו. בספר היו שגיאות רבות, ואף על פי כן, החליטו הקהל כי עד תום שנת האבל ישמש ס״ת זה כספר העיקרי לקריאה בתורה.
אחד מן המתפללים, אשר חשש כי אי אפשר לצאת בספר זה ידי חובת הקריאה, פנה לרב ז״ק בבקשה לעזרה, ויחדיו הלכו למרן הרב מרדכי אליהו זצ״ל שיפסוק להם בנדון. השעה הייתה אחרי 23: 00 בלילה ובכל זאת קיבל אותם הרב במאור פנים והאזין בסבלנות לדבריהם.
"אתם כאן עם רכב?" שאל הרב. "אם כן, בואו וניסע לבית הכנסת".
כך, באמצע הלילה, נסעו עם הרב לבדוק את רמת הכשרות של ספר התורה. משהגיעו לבית הכנסת, גילו שהוא נעול וכבר חשבו להחזיר את הרב לביתו, אך להפתעתם הורה להם הרב לבדוק האם יש חלון לא נעול. בדיקה קצרה גילתה חלון אחד שאכן היה פתוח.
"הבה ניכנס," אמר הרב וקפץ פנימה מבעד לחלון. הרב עבר על הספר וראה כי אכן רבו בו השגיאות. "לכבודו של המנוח ראוי להגיה את הספר, אולם לעת עתה אין לקרוא בו".
לקח הרב פתק ורשם: "אין לקרוא בספר זה עד אשר יעבור הגהה מראשו ועד סופו, מרדכי אליהו". את הפתק הוא חיבר באטבים אל הספר. למחרת, כאשר פתחו הציבור את ספר התורה וראו את דברי הרב, קיבלו על עצמם בו במקום לשלוח את הספר להגהה.
(הרב אליהו פרג׳ון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה