בשנת 1959 הטייס האמריקאי וויליאם רנקין המריא ממנחת חיל הים במסצ׳וסטס, ארה״ב. הוא טיפס לגובה 13, 716 מטרים, מעל פסגתו של ענן קומולוניבוס כשלפתע שמע רעש חזק ממנוע המטוס, ולאחר מכן הבחין כי הוא דמם, וכי אזעקת הדליקה החלה לפעול. כשניסה למשוך בידית אספקת הכוח בחירום היא נשברה בידו, ולכן החליט לנטוש את המטוס.
אם לא שמתם לב, נציין שמדובר בגובה שאנשים רגילים לא צונחים ממנו והצנחנים הספורים שכן עשו משהו דומה, עושים זאת עם ציוד מיוחד. כמעט מיידית נכווה רנקין בכל חלקי גופו, והלחץ הנמוך גרם לדימום מעיניו, אפו ואוזניו. הוא גם כלל לא היה לבוש בצורה מתאימה לטמפרטורה שהייתה מינוס 50 מעלות צלזיוס, וגילה שבזמן הנטישה נפלה לו אחת הכפפות, מה שגרם לידו לקפוא במהירות. גופו התנפח, והוא הרגיש לחץ פנימי מטורף החוצה.
התנאים מרגע הנטישה היו איומים. אבל הקור העז והחמצן הדליל בגבהים הללו, על אף שגרמו להיפותרמיה וירידת טמפרטורת הגוף לרמות מסוכנות, לא היו העניין. הסיפור האמיתי והבלתי נתפס עוד יותר, מתחיל בהמשך הנפילה:
הטייס הצונח מצא עצמו נקלע לתוך ענני הסופה האיומים, שבתוכם טס עד לפני כמה דקות במטוסו. בשל הסופה ותנאי לחץ אוויר לא רגילים, מצנחו שאמור להיפתח באופן אוטומטי בגובה מסוים, נפתח לפני הזמן.
רנקין מצא עצמו צונח בתוך עננים כבדים וגשם כבד. בתוך העננים והגשם הרב שהם הורידו, הוא חש שהוא טובע ממש. מרוב הגשם הוא לא הצליח לנשום, כי כל שאיפת אוויר הכניסה לריאותיו מים ועוד מים. . . טביעה של ממש, אבל בשמיים.
בנוסף, בשל הרוחות העזות של הסופה, מצא עצמו הטייס האומלל מטולטל למעלה ולמטה ולצדדים. הסופה שיחקה בו כרצונה. הוא היה מריונטה של הרוחות ופשוט לא נפל למטה. רנקין נפגע על ידי כדורי ברד ונסחף מעלה בזרמי האוויר החזקים בענן, דבר שגרם לו להקיא. הוא ראה סביבו ברקים רבים, אותם תיאר כלהבים כחולים בעובי של מספר מטרים, ואף חש את פגיעתו של אחד מהם שהצית את מצנחו, מה שגרם לו להאמין שמת. הצניחה שהייתה אמורה להסתיים כבר מזמן, נמשכה. הסופה סרבה להוריד אותו אל הקרקע.
איכשהו, בתום כל הטלטולים והדחיות, הצליח כוח הכבידה של כדור הארץ להנחיתו למטה. צניחה שהייתה אמורה להימשך 10 דקות, נמשכה לא פחות מ-40 דקות!
אז נשאלת השאלה איך אנחנו יודעים את כל זה? מסיבה אחת — רנקין שרד כדי לספר והצליח לשרוד את הצניחה הארוכה והקשה ביותר שיש. אבל לנחות על הקרקע כמו בן-אדם הוא עדיין לא קיבל את הזכות. במקום זאת הטיחה אותו הרוח גם עתה והוא מצא את עצמו נוחת באזור מיוער, שגם בו הוא סיים את הצניחה כשהוא תלוי על עץ. לבסוף, הוא הצליח להתנתק מהמצנח ונפל אל האדמה.
מדמם וכאוב, רנקין החל בהליכה רגלית, כשהוא מחפש עזרה או טלפון. בשלב מסוים הוא הגיע אל כביש ורק לאחר קשיים מרובים עצר לו אחד הנהגים טרמפ. הוא הסיעו לעבר מקום עם טלפון ומשם הזעיק אמבולנס.
הנזק הסופי שלו, תודה ששאלתם, היה קטן יחסית. המון חבורות על גופו ותופעות של היפותרמיה, שמהן הוא סבל בשל הקור העז. אבל לא היו לו שום נזקים אחרים ואחרי מספר שבועות הוא שוחרר מבית החולים ולא סבל יותר מאותה צניחה דרמתית. עם הזמן הוא כתב על האירוע שעבר ספר בשם "האיש שרכב על הרעם". רנקין הוא האדם היחיד אי פעם ששרד נפילה לתוך ענן סערת-ברקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה