במהלך שנות ה-90 גבר הלחץ הבינלאומי (במיוחד מצד הקונגרס היהודי העולמי וממשל קלינטון) על הבנקים בשווייץ לחשוף מידע על "חשבונות רדומים" – חשבונות בנק של יהודים שנספו בשואה, אשר כספם נשאר מוקפא ומיועד למעשה לכיסם של הבנקים. השלטונות השווייצריים והבנקים הכחישו את היקף התופעה וטענו כי המסמכים ההיסטוריים חסרים.
בעקבות הלחץ, חוקק בפרלמנט השווייצרי חוק מיוחד האוסר על השמדת מסמכים מהתקופה הנאצית, כדי לאפשר לוועדת חקירה בינלאומית (ועדת וולקר) לבדוק את הארכיונים.
הלילה ששינה הכל
בינואר 1997 עבד כריסטוף מיילי בן ה-29 כשומר לילה מטעם חברת אבטחה בבנק UBS (אז "Union Bank of Switzerland") בציריך. במהלך הסיור שלו, הוא נקלע לחדר שבו הבחין בערימות ענק של ספרים ומסמכים ישנים המיועדים למגרסה.
כשבדק את התוכן, הוא נדהם לגלות:
ספרי חשבונות משנות ה-30 וה-40.
רשימות נכסים של לקוחות מגרמניה הנאצית וממדינות כבושות.
מסמכים המתעדים מכירת נדל״ן בברלין שנלקח בכפייה מיהודים והפקדת הכספים בשווייץ.
מיילי הבין מיד שהבנק מפר את החוק החדש ומשמיד ראיות קריטיות במטרה לטייח את עברו.
מיילי פעל מתוך דחף מוסרי. הוא לקח חופן ספרים ומסמכים קריטיים, החביא אותם מתחת למעילו והבריח אותם אל מחוץ לבנק.
הוא העביר את המסמכים לארגון יהודי מקומי בציריך, ומשם הם הגיעו במהירות למשטרה ולתקשורת. החשיפה הכתה את שווייץ ואת המערכת הבנקאית העולמית בהלם. הבנק נאלץ להודות ב״טעות״ והתנצל, אך הזעם הציבורי נגד מיילי בשווייץ החל לתסוס.
במקום לקבל הוקרה במולדתו, מיילי חווה מסע רדיפה חסר רחמים:
הוא פוטר מיד מעבודתו, והתובע הכללי של ציריך פתח נגדו בחקירה פלילית באשמת הפרת סודיות בנקאית וריגול תעשייתי.
הוא ומשפחתו קיבלו איומי מוות יומיומיים בטלפון ובמכתבים. החברה השווייצרית ראתה בו בוגד שפגע בקודש הקודשים של המדינה – הסודיות הבנקאית והכלכלה הלאומית.
מחשש לחייו, מיילי נמלט עם אשתו וילדיו משווייץ. במאי 1997, בעקבות לחץ פוליטי אמריקאי, חתם הנשיא ביל קלינטון על צו מיוחד שהעניק למיילי ומשפחתו תושבות קבע בארה״ב (השווייצרי הראשון בהיסטוריה לקבל מעמד של פליט פוליטי בארה״ב).
ההסדר ההיסטורי והחיים באמריקה
המסמכים שמיילי הציל שימשו כראיית זהב בתביעות הייצוגיות נגד הבנקים השווייצריים. הלחץ המשפטי והציבורי הוביל לכך שבשנת 1998 חתמו הבנקים על הסדר פיצויים ענק בסך 1. 25 מיליארד דולר שחולק לניצולי שואה וליורשיהם.
בארה״ב התקבל מיילי כגיבור. הוא קיבל תואר כבוד ומימון ללימודי תקשורת מהקונגרס היהודי העולמי, ואף זכה לאזרחות אמריקאית בשנת 2003. הוא עבד מספר שנים בתעשיית האווירונאוטיקה.
השנים המאוחרות והחזרה לשווייץ
למרות ההצלחה הראשונית, חייו של מיילי בארה״ב לא היו קלים. הוא התגרש מאשתו, חווה קשיים כלכליים, ובשלב מסוים אף חי בעוני.
בשנת 2009, לאחר שהתביעה הפלילית נגדו בשווייץ בוטלה רשמית והרוחות שככו במעט, החליט מיילי לחזור למולדתו. הוא השתקע שוב בשווייץ, פתח בחיים צנועים ועבד למחייתו בעבודות כפיים ותחזוקה. בשנת 2018 אף הופק סרט דרמה שווייצרי המבוסס על סיפורו.
כריסטוף מיילי נשאר אחד מסמלי האומץ האזרחי הבולטים של סוף המאה ה-20 – אדם פשוט שהקריב את חייו האישיים למען הצדק ההיסטורי של קורבנות השואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה