ראש חודש תמוז גזירות קנ״א.
כולנו מכירים את הסיפור הטראגי והכואב על גירוש יהודי ספרד ב־1492, גירוש שריסק לגמרי את גולת ספרד המעטירה.
אך מאה שנים קודם, בשנת 1391 פקד את יהודי ספרד אסון נורא.
החל מאמצע המאה ה־14 (שנת 1350) הלכו והורעו חיי היהודים במערב אירופה. תחילה היו אלו הפרעות שפרצו בעקבות המגיפה השחורה, שבהן הואשמו היהודים בהרעלת הבארות. אלו התרחשו בעיקר בגרמניה ובצרפת, אך בהדרגה נפוצו גזירות, הצקות ומהומות מצד מטיפי דת והמונים נוצריים גם דרומה, בממלכות חצי האי האיברי.
משך עשרות שנים סובבו בערי ספרד כמרים שהטיפו לשנאת יהודים ולאלימות כלפיהן, עד שבראש חודש תמוז קנ״א הרביעי ביולי 1391 החלו התוצאות להופיע. הנה תיאורו של רבי חסדאי קרשקש:
יום ראש חודש תמוז קנ״א המר והנמהר, דָּרַךְ ה׳ קַשְׁתּוֹת האויב על קהילת סֶיבִילְיְיאָה (sevilla) רַבָּתִי עַם, שהיו בה כמו שישה או שבעה אלפים בעלי בתים, הציתו באש שְׁעָרֶיהָ והרגו בה עַם רב…
סֶבִילְיָה שבאנדלוסיה הייתה הקהילה הראשונה שסבלה מן הפרעות. כתב רבי חסדאי קרשקש ממנהיגי יהדות ספרד, על יום א׳ בתמוז קנ״א (4. 6. 1391), יום ששינה את פניה של יהדות ספרד וסימן את העתיד לבוא על יהדות זו בשנים שיבואו.
באותו היום נפתחה אחת התקופות האפלות והקשות ביותר של תור הזהב בספרד – תקופת ״גזירות קנ״א״.
הקהילה היהודית בסביליה הייתה קהילה מפוארת, עשירה ומשגשגת, שכללה עשרות בתי כנסת מרהיבים. אולם, פריחתה של הקהילה עוררה קנאה עזה בקרב האוכלוסייה הנוצרית המקומית.
מי שתרגם את הקנאה הזו להסתה דתית רצחנית היה כומר קתולי קנאי בשם פראנד מרטינז.
במשך למעלה מעשור, נשא מרטינז דרשות ארסיות, שבהן קרא להרוס את בתי הכנסת, לסגור את היהודים בגטאות צפופים, והצהיר בפני ההמון כי פגיעה ביהודים אינה נחשבת לחטא.
מותו של המלך חואן הראשון והעברת השלטון לידי יורש עצר קטין יצרו ואקום שלטוני, וההסתה של מרטינז מצאה קרקע פורייה.
בראש חודש תמוז השערים נפרצו. המון נוצרי מוסת הסתער על הרובע היהודי בסביליה באש ובחרבות. הפורעים הציבו בפני היהודים ברירה אכזרית וחד־משמעית: להמיר את דתם לנצרות באופן מיידי – או למות.
התוצאות היו מחרידות: כ־4, 000 יהודים נרצחו באכזריות על קידוש השם, ובהם חכמים ודמויות בולטות כמו רבי יצחק בן שושן. אלפי יהודים נאלצו להטביל את עצמם למראית עין כדי להציל את חייהם, ובכך נוצר למעשה הגל הגדול הראשון של ״האנוסים״ בספרד.
נשים וילדים רבים נשבו ונמכרו כעבדים למוסלמים בצפון אפריקה. בתי הכנסת המפוארים נחרבו או הוסבו לכנסיות נוצריות.
הטבח בסביליה לא היה אירוע מקומי. הוא שימש כאות הפתיחה ואש בשדה קוצים שפשטה במהירות עצומה לקהילות נוספות. תוך שבועות ספורים הגיעו הפורעים לקורדובה, ובשבעה עשר בתמוז פגעו קשות בקהילת טולדו המעטירה, שם נהרג על קידוש השם רבי יהודה (נכדו של הרא״ש) יחד עם כל משפחתו.
רדיפות על רדיפות סבל עמנו. אך גזירות קנ״א שמור מעמד טראגי במיוחד: הן הולידו את תופעת האנוסים בישראל. הפורעים בגזירות אלו הציבו בפני קורבנותיהם את הברירה – למות על קידוש השם או להמיר את דתם לנצרות. רבים בחרו למסור את נפשם על קידוש השם, אך רבים אחרים לצערנו המירו את דתם בעל כורחם.
תוך שבועות ספורים הייתה גולת ספרד כולה למאכולת אש, ורוב הקהילות בקַסְטִילְיָה ואַרַגוֹן (שתי הממלכות הגדולות בספרד) חרבו לחלוטין.
הקהילה היחידה שניצלה מן הפרעות הייתה קהילת סַרַגוֹסָה, בה ישב חוּאַן הראשון מלך ארגון ומנע מן הפורעים לפגוע ביהודים. רבה של סרגוסה היה רבי חסדאי קרשקש ובכך ניצלו חייו. בנו היחיד, לעומת זאת, חתן צעיר כבן עשרים, מצא את מותו על קידוש השם בפרעות בברצלונה.
אף שרדיפות הן כמעט דבר שבשגרה בתולדות עמנו, לגזירות קנ״א שמור מעמד טראגי במיוחד: הן הולידו את תופעת האנוסים בישראל. הפורעים בגזירות אלו הציבו בפני קורבנותיהם את הברירה – למות על קידוש השם או להמיר את דתם לנצרות, ורבים רבים בחרו באפשרות השנייה והמירו את דתם בעל כרחם.
אלא שלצד המומרים מאונס, התפשטה בימים אלו תופעה של המרת דת מרצון, או לכל הפחות שלא מאונס גמור. עוד טרם החלו הפרעות הושפעו רבים מן ההטפה הנוצרית הבלתי פוסקת, ורבים אחרים נואשו ממצבם הקשה של היהודים. בעקבות כך, משפחות שלמות המירו את דתן, ובכללן ראשי קהילות ואפילו – רבנים.
כמה תלאות, סבל, הרס, רצח, אונס והשמדה סבל עמנו הקטן מראשית קיומו ועד לימינו.
שנזכה לגאולה שלמה ובשורות טובות.
