סיפור לשולחן שבת: אחד הנושאים בהם עוסקת פרשתנו היא בעניינים שבין איש ואשתו:
"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה. . . וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו. . . וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ".
חז״ל וגדולי ישראל עסקו בכל הדורות בהשכנת שלום בין איש ואשתו. מעשה בכפר קטן בו גרו זוג שנשאו ותוך זמן קצר נפלה ביניהם מחלוקת. כידוע בקריאת שמע שעל המטה אומרים: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". בסיפור שלנו הבעל שם לב שכאשר אשתו אומרת קריאת שמע על המיטה היא אומרת:
"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" וגו'. הבעל היה נסער מאד והעיר לאשתו שהיא משבשת את הפסוק. לפי הנוסח שלך "רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" את עוד תביא את המלאך הרע לבית שלנו. האישה לא הגיבה ולמחרת בלילה היא שוב חוזרת על הטעות שלה ואומרת: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים". הוא הוסיפה ואמרה לבעלה: "אתה לא תלמד אותי איך אומרים קריאת שמע שעל המטה כך אמא שלי אמרה כך היא לימדה אותי להגיד, אתה תגיד איך שאתה רוצה ואני אגיד איך שאמא שלי למדה אותי".
הבעל נדהם והחזיר לאשתו בצעקות רמות שנשמעו בכל הכפר. יום אחד הגיע לכפר האדמו״ר מסקולן זצ״ל שהיה ידוע בחכמתו ובחריפותו. בני הזוג הגיעו אל האדמו״ר כדי שיעזור להם להחזיר את שלום הבית לביתם החדש.
לו היינו במקום האדמו״ר היינו אומרים לאישה שהיא טועה ונוהגת מנהג של שטות, לא בטוח שהאישה היתה משתכנעת, ושלום הבית לא היה חוזר לביתם החדש של בני הזוג.
האדמו״ר נהג אחרת. הוא הניח את ידיו על ראשו ועשה את עצמו כמי שמתעמק בדבר. לאחר כמה דקות של מחשבה פנה האדמו״ר אל הבעל ואמר לו: מדוע אתה חושב שאשתך טועה? אני דוקא חשוב שהמסורת שהיא הביאה מבית אמה היא מסורת נכונה. אני אסביר לך את כוונת אשתך כאשר היא אומרת: "רע יברך את הנערים". אתה הרי יודע שעל פי מסורת חז״ל שני מלאכים מלוים כל אדם מישראל, אחד טוב ואחד רע ובפרט בליל שבת שני המלאכים מלוים את האדם עד לביתו. כאשר אמא של אשתך אמרה "רע יברך את הנערים", היא התכוונה שבליל שבת המלאך הטוב יגאל אותה מכל צרותיה והיא התפללה והוסיפה "רע יברך את הנערים", כלומר המלאך הרע שעונה בעל כרחו אמן בליל שבת, יצטרף למלאך הטוב ויברך אף הוא את הנערים. הבעל תפס את העניין, החליט שאשתו צודקת ונרגע.
כעת פנה האדמו״ר אל האישה ואמר: את למדת מאמא שלך להגיד "רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" דעי לך שהיא עשתה זאת בזמן שהיתה מגיפה בכפר והיא התפללה שהקב״ה יגן עליה מן המגיפה וגם המלאך הרע יצטרף לברכה, אך כעת כאשר המגיפה חלפה ואין לנו סכנה אפשר לחזור לנוסח הרגיל "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע. יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" וגו'. לשמחת הבעל האישה הבינה את דברי הרבי וקבלה על עצמה לאמר את הנוסח הנכון כפי שכתוב בסידורים, ושלום בית חזר לשכון אצל בני הזוג. [על פי עלינו לשבח].
מכאן אפשר ללמוד שכאשר אדם רוצה לעשות חסד לחבירו הקב״ה מסייע גם כאשר הכל נראה אבוד, ונותן לאדם בינה למצוא דרכים חדשות כדי לעשות חסד עם חברך. עלינו לבקש מה׳ ולא להתייאש כמו שאנחנו אומרים במזמור "לדוד ה׳ אורי וישעי": לולא האמנתי לראות בטוב ה׳, קוה אל ה׳ חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה׳.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה