הוידוי של ר' שלמה קרליבך:
יום אחד מגיע ר' שלמה קרליבך למסעדה בארה״ב, כדרכו באהבת ישראל עבר בכל שולחן ולחץ ידיים וברך בחום כל אחד.
בשולחן בקצה המסעדה אליו הגיע אחרון ישבו שני אנשים חרדים אשר אחד מהם לחץ את ידו של ר' שלמה קרליבך אך השני סירב בתוקף ללחוץ את ידו של ר' שלמה.
ר' שלמה לא מבין וחושב אולי האיש לא שם לב שהוא מושיט לו יד. מנסה שוב אך האיש אומר מפורשות אני לא רוצה ללחוץ לך יד. אתה איש מלוכלך.
הרב קרליבך מתחנן על נפשו: מה אני עושה כדי שלא יקרה שיהודי לא ירצה ללחוץ לי יד? ר' שלמה אומר אני מוכן לחזור בתשובה. תגיד לי מה לעשות אך אני חייב שגם אתה תלחץ את ידי.
האיש אומר לקרליבך, שמע, אתה אומר לי שאתה חוזר בתשובה רק בשביל ללחוץ את ידי אך אני לא מאמין לך.
הרב קרליבך מתיישב למול האיש ומתחיל לבכות לרבונו של עולם: אבא שבשמים, רציתי לקרב יהודים אליך. ירדתי גם לאנשים במקומות הכי נמוכים. התלכלכתי איתם אך עכשיו אני מתחנן אליך. רחם עלי וקבל אותי בתשובה שלימה.
ר' שלמה פתח סידור ואמר וידוי שלם על כל סעיפיו ובדמעות אמיתיות שכל העומדים מסביב החלו לבכות כמו שרק ר' שלמה היה יכול בנשמתו הגדולה לגעת בכל אדם ולרגש אותו.
ר' שלמה התחנן באמת מעומקא דליבא והחרדי הקנאי נשבר למול המחזה וקם ולחץ את ידו של ר' שלמה ופתחו במחול מתוך אהבה גדולה.
לאחר כמה דק' ר' שלמה קרליבך התנצל שהוא חייב לרוץ כי הוא מאחר את הטיסה. ויצא הישר משם לשדה התעופה ושם במטוס שעות קצרות לאחר שאמר וידוי בבכי רב על כל חייו דמם ליבו והשיב נשמתו הגדולה והנקייה ליוצרו.
(סיפור שהתפרסם רק לאחרונה מפי בעל המעשה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה