הרה״ג מרדכי אליהו זצוק״ל היה מספר את הסיפור הבא על אור החיים הקדוש, ומקדים לו שהוא שמע את הסיפור מפי רבי יצחק לוי זצ״ל מהעיר סאלי. הוא היה נוהג מדי שנה ושנה בט״ו תמוז, בליל ההילולא של רבי חיים בן עטר, לקבץ רבנים חשובים גם מהעדה החרדית ומספר להם מנפלאותיו של בעל האור החיים הקדוש, ודורש להם מדברי תורתו.
הוא היה מספר כי בעת שבה עלה אור החיים הקדוש לארץ, הוא התעכב בליוורנו ושם הוא כינס עשירי עם וביקש מהם לחזק את היישוב בארץ ישראל. הם התחייבו לסייע בידו להקים מחדש את עולה של תורה בירושלים. מיד אחר כך הוא עלה לארץ דרך נמל עכו, עבר בדרכו במירון, בציון של רבי שמעון בר יוחאי, עבר בטבריה, בקברו של רבי עקיבא ורבי מאיר ורבי חייא, ואחר כך הגיע לירושלים.
בעת שעבר בטבריה אצל רבי חיים אבולעפיא זצוק״ל, ביקש ממנו רבי חיים אבולעפיא להקים את מקומו בטבריה, שהייתה בימים ההם מקום יישוב גדול של יהודים. אבל אור החיים הקדוש אמר לו שמגמת פניו היא ירושלים עיר הקודש. שזו הייתה הבטחתו לעשירי איטליה, שיקים שם את הישיבה.
חיפש רבי חיים בן עטר מקום מתאים שבו יוכל להשתקע וללמד בו תורה. והנה הוא מצא מקום אחד בעיר העתיקה, וכשנכנס אליו הריח בו כי הוא מקום חשוב. ולא סתם הריח כך, שכן זה היה מקום משכנו של בעל ספר "חרדים", הלא הוא רבי אלעזר אזכרי ע״ה, ששם לימד את תורתו וייתכן כי אף שם חיבר את ספרו המפורסם וכן את הפיוט "ידיד נפש".
חיפש אור החיים הקדוש אחר בעל הבית, ומצא כי מקום קדוש זה מוחזק בידיו של גוי. מיהר אור החיים הקדוש לשכור את המקום מאותו ערבי ושילם שלו שכר דירה לשנה שלמה. מיד אחר כך פתח שם רבי חיים בן עטר ישיבה ומקום תורה. והתלמידים התחילו לנהור למקום ללמוד ממנו תורה.
כשראה הגוי שאור החיים הקדוש קבע את הבית כמקום של תורה ותפילה וכי רבים באים ללמוד ולהתפלל, הבין בדעתו הקטנה כי השוכר החדש ששכר ממנו את הדירה מרוויח כסף טוב מהתלמידים שבאים אליו ללמוד תורה. בדעתו הקטנה הוא תרגם את כל התורה שראה לכסף וחומריות. והוא החליט לדרוש תוספת שכר על הדירה, ובא אל אור החיים הקדוש ודרישתו בפיו.
אמר אור החיים הקדוש לאותו גוי: "הרי ידוע, ששוכרים כאן בירושלים דירה לשנה, מראש חודש הערבי עד סוף השנה (מרמדאן עד רמדאן), ועל כן שילמתי לך מראש, עד סוף השנה!".
אך הגוי לא הרפה, ונשאר עומד במקומו כשהוא דורש את תוספת השכר. או אז אמר לו אור החיים הקדוש: "לך מכאן! אנו צריכים ללמוד תורה עם התלמידים!". הגוי עמד בתוקף על שלו ונשאר עומד על מקומו. פנה אליו שוב אור החיים הקדוש ואמר לו: "אם כן, תישאר עומד".
אותו גוי, שהתקיים בו "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר", נשאר עומד על מקומו בלי יכולת לזוז. קפוא ומושבת, גם לדבר לא יכול. כאילו רגליו ניטעו בקרקע הבית. ואור החיים הקדוש פנה לתלמידיו ואמר להם: עכשיו נמשיך בלימוד התורה ועוד מעט הדברים יבואו על מקומם בשלום.
מעט זמן עבר עד שכל העיר הייתה הומה ורועשת מהנס המופלא שהתרחש באותה שעה בבית מדרשו של אור החיים הקדוש, והדברים הגיעו גם לשייח', שהיה הדמות הבכירה והחשובה בירושלים של פעם. גם הוא בא לראות במו עיניו את הפלא הגדול של אחד מבני הקהילה שלו נטוע על מקומו בלי יכולת לזוז בגלל גערתו של הרב החדש של היהודים.
ניסו השייח' הגדול ועוזריו להזיז את הערבי הסורר ממקומו, ולא עלה בידם. ניגש השייח' לאור החיים הקדוש, שהיה עסוק בכל אותה עת בלימוד התורה עם תלמידיו, וביקש ממנו שישחרר את בעל הבית.
שאל אותו אור החיים הקדוש: האם מקובל אצלכם, הערבים, שכאשר מישהו חותם הסכם שכירות עם מישהו אחר הוא יכול להפר אותו באמצע השנה? חס ושלום, אמר השייח', אצלנו מילה זו מילה ולא משנים את דברינו.
אם כן, למה האיש הזה מפר את ההסכם בינינו? כל העונש הזה בא לו על כך שהוא הפר את ההסכם וביקש העלאת שכר דירה בניגוד להסכם שחתמנו עליו לפני זמן קצר.
ענה השייח' ואמר לרבי חיים בן עטר: אם כן אני ערב בשבילו שהוא לא יבקש יותר העלאת שכר על הדירה. שחרר אותו ממקומו שילך לביתו, לאשתו וילדיו שמחכים לו. אך אור החיים הקדוש לא הסכים לכך. העלה השייח' את המחיר ואמר לאור החיים הקדוש: קח את הדירה בשכירות לכל ימי חייך.
אמר לו אור החיים הקדוש: לא ולא. האדם הזה מוחזק שפיו דיבר שווא וימינו ימין שקר. היום הוא רוצה להשתחרר ויסכים לכל דבר ודבר. מחר הוא יבוא לפה וינסה לסלק אותי מהמקום. אני רוצה שהמקום הזה יעבור על שמי בטאבו. אצל רשם הקרקעות.
שאל השייח' את הערבי הנטוע במקומו: האם אתה מסכים למה שמבקש הרב אור החיים הקדוש? נענע הערבי בראשו לאות הסכמה. והשייח' חשב שבזה מסתיים העניין. אבל אור החיים הקדוש ידע עם מי יש לו עסק ואמר: לא ולא. אם לא יבוא רשם הקרקעות ויעביר את הטאבו על שמי – לא אתן לו לזוז ממקומו כלל.
השייח' הבין כי אין לו כל ברירה אחרת והזמין לחדר הישיבה את רשם הקרקעות, שהגיע עם כל פנקסיו. ובמעמד השייח' כתב הרשם את הבית על שמו של אור החיים הקדוש לדורי דורות.
אחרי שיצאו כל הנוכחים מישיבתו של אור החיים הקדוש שאלו אותו התלמידים למה הוא עשה את המופת הזה. אמר להם כי יש חשיבות גדולה לגאול בתים של יהודים בארץ ישראל, ובוודאי בירושלים עיר הקודש. ובוודאי בית של צדיקים גדולים שלמדו בו תורה בקדושה ובטהרה.
הוא סיפר להם כי המקום הזה כלל לא היה שייך לערבי, אלא שייך לרבי אלעזר אזכרי, שהערבי הזה גזל את הקרקע מיורשיו, כמו שאומרת הגמרא (סוכה ל ע״א) "סתם גויים גזלני ארעתא נינהו". זו דרכם של הישמעאלים, לגזול קרקעות של יהודים ולומר אחר כך "שלנו הם". אף-על-פי-כן אני הסכמתי לשלם לו כסף, משום שאיני רוצה לריב עמו. אבל אחרי שהפר את דברו, מצאתי את ההזדמנות להחזיר את הגזלה לבעליה. עד היום מצוי בעיר העתיקה בירושלים הבית שאור החיים הקדוש גאל מהנכרים. בית שלמד ולימד את תורתו לרבים, והוא ברשות ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה