יום רביעי, 22 באפריל 2026

תהיה בן אדם

תִּהְיֶה בֶּן אָדָם

אָדָם יָצָא לְטִיּוּל בַּגּ׳וּנְגֶל, הוּא הִסְתּוֹבֵב בֵּין הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים, נֶהֱנָה מֵהַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁקִּפְּצוּ בֵּין הָעֵצִים, עָקַב אַחֲרֵי צִפֳּרִים נְדִירוֹת שֶׁקִּנְּנוּ בְּצַמְּרוֹת הָעֵצִים, וְהִתְעַנֵּג עַל סִימְפוֹנְיַת צְלִילֵי הַיַּעַר.

פִּתְאֹם הוּא פּוֹגֵשׁ קוֹף, כָּכָה עוֹמֵד לְיָדוֹ בְּגֹדֶל טִבְעִי וּבוֹחֵן אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת. הָאִישׁ פּוֹנֶה בְּנִמּוּס אֶל הַקּוֹף, מְבָרֵךְ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם וּמִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹמוֹ. הַקּוֹף מִתְגַּלֶּה כִּידִידוּתִי, וְהוּא מַצִּיעַ לָאִישׁ לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו לְסִיּוּר בַּיַּעַר.

'אַתָּה יוֹדֵעַ', פּוֹנֶה הָאִישׁ אֶל הַקּוֹף, 'יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ קְצָת קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה'. הַקּוֹף מִתְעַנְיֵן, וְהָאִישׁ מַמְשִׁיךְ, 'יֵשׁ אֶצְלֵנוּ אֶחָד שֶׁאוֹמֵר שֶׁבְּנֵי הָאָדָם נוֹלְדוּ מֵהַקּוֹפִים לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים. יֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים לוֹ, אָז אוּלַי אֲנַחְנוּ בִּכְלָל בְּנֵי דּוֹדִים'.

הַקּוֹף מִתְלַהֵב מִבֶּן דּוֹדוֹ הֶחָדָשׁ, וְהוּא מַרְאֶה לוֹ בְּחֶדְוָה אֶת כָּל פִּנּוֹת הַחֶמֶד בַּיַּעַר, מוֹבִיל אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְעוֹרֵךְ לוֹ טִיּוּל מֻדְרָךְ.

בְּתוֹךְ כְּדֵי הַטִּיּוּל הֵם מַבְחִינִים בְּאַרְיֵה רָעֵב שֶׁמִּתְקָרֵב לְכִוּוּנָם. הָאִישׁ קוֹפֵא תַּחְתָּיו בְּתַדְהֵמָה, רַגְלָיו נְטוּעוֹת לִמְקוֹמָן בַּחֲרָדָה. אֲבָל הַקּוֹף אֵינוֹ מְאַבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹת, הוּא גּוֹרֵר אוֹתוֹ אַחֲרָיו וְעוֹזֵר לוֹ לְטַפֵּס בִּזְרִיזוּת עַל עֵץ קָרוֹב, שָׁם לְמַעְלָה הֵם בְּטוּחִים מִפְּנֵי הָאַרְיֵה.

הָאַרְיֵה שֶׁרָאָה אוֹתָם מְטַפְּסִים, אֵינוֹ מֵרִים יָדַיִם, 'אֲנִי לֹא זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶחָד מִכֶּם יוֹרֵד', הוּא מַכְרִיז, 'אֲבָל אֶת הַשֵּׁנִי אֲנִי מְשַׁחְרֵר לְלֹא פֶּגַע'.

הָאִישׁ מַבִּיט אֶל הַקּוֹף בַּחֲרָדָה, בְּכָל זֹאת זֶה לֹא הַמִּגְרָשׁ שֶׁלּוֹ. אֲבָל הַקּוֹף מְמַהֵר לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, 'אֶצְלֵנוּ לֹא נוֹטְשִׁים חֲבֵרִים. אַל תִּדְאַג, אַתָּה כָּאן אִתִּי, הָאַרְיֵה לֹא יִפְגַּע בָּנוּ'.

כָּךְ הֵם יוֹשְׁבִים עַל הָעֵץ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת, עַצְמוֹתָיו שֶׁל הָאִישׁ כּוֹאֲבוֹת, בְּכָל זֹאת הוּא לֹא רָגִיל לָשֶׁבֶת עַל עֲנָפִים קָשִׁים, וְעוֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא כְּבָר עָיֵף וְרוֹצֶה רַק לִתְפֹּס תְּנוּמָה קַלָּה. הוּא מַצִּיעַ לַקּוֹף שֶׁכָּל אֶחָד יִתְפֹּס תְּנוּמָה קַלָּה לְמֶשֶׁךְ שָׁעָה בְּתוֹרָנוּת, שֶׁכְּשֶׁהָאֶחָד יָשֵׁן, הַשֵּׁנִי שׁוֹמֵר, וְחוֹזֵר חָלִילָה. הַקּוֹף הִסְכִּים, וְהָאִישׁ עָצַם אֶת עֵינָיו לְשָׁעָה קַלָּה.

כַּעֲבֹר שָׁעָה הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַקּוֹף שֶׁשָּׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. הַקּוֹף יָשַׁן, וְהָאִישׁ שָׁמַר עָלָיו. בְּתוֹךְ כְּדֵי שְׁמִירָה עַל הַקּוֹף בָּאוּ לָאִישׁ כָּל מִינֵי רַעְיוֹנוֹת לָרֹאשׁ. כָּל גּוּפוֹ כָּאַב, וְהוּא רָצָה לַחֲזֹר אֶל בֵּיתוֹ. מַחֲשָׁבוֹת זְדוֹנִיּוֹת הֵחֵלּוּ מִתְגַּנְּבוֹת לְרֹאשׁוֹ: 'אִם אַפִּיל אֶת הַקּוֹף הַיָּשֵׁן לְמַטָּה - הָאַרְיֵה יֹאכַל אוֹתוֹ, וּכְפִי שֶׁהִבְטִיחַ - הוּא יִסְתַּפֵּק בּוֹ וְיִתֵּן לִי לָלֶכֶת לַחָפְשִׁי! אֲנִי כְּבָר רוֹצֶה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה וְלִישֹׁן בְּמִטָּתִי! בְּכָל זֹאת מְחַכִּים לִי בַּבַּיִת, וּבְעֶצֶם מָה אֲנִי עוֹשֶֹה כָּאן בִּכְלָל?'

הוּא הֶחְלִיט לְבַצֵּעַ אֶת תָּכְנִיתוֹ, וְדָחַף אֶת הַקּוֹף הַיָּשֵׁן הַיְשֵׁר לְמַטָּה. אֲבָל הַקּוֹף, שֶׁרָגִיל לִחְיוֹת עַל הָעֵצִים בִּזְרִיזוּת וּבִגְמִישׁוּת, הִתְעוֹרֵר מִיָּד, נֶאֱחַז בֶּעָנָף הַתַּחְתּוֹן וְהִתְיַצֵּב עָלָיו. הוּא שָׁתַק וְלֹא אָמַר מִלָּה, רַק חָזַר וְטִפֵּס לְמַעְלָה, וְהִמְשִׁיךְ לִישֹׁן עַל אוֹתוֹ עָנָף שֶׁמִּמֶּנּוּ נִדְחַף, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְּלוּם.

הָאִישׁ הִרְגִּישׁ נִבְזֶה, הוּא חָשׁ בּוֹגֵד, הָיָה לוֹ מַמָּשׁ בִּלְתִּי נָעִים בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַקּוֹף, אֲבָל הַקּוֹף לֹא אָמַר מִלָּה.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת שָׁקַע הָאַרְיֵה בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה. הַקּוֹף אָחַז בְּיָדוֹ שֶׁל הָאִישׁ הוֹרִיד אוֹתוֹ מֵהָעֵץ בְּשֶׁקֶט, וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה מֵהַיַּעַר.

לִפְנֵי שֶׁהֵם נִפְרְדוּ אָמַר הַקּוֹף לָאִישׁ: 'תַּעֲשֶֹה לִי רַק טוֹבָה אַחַת בְּבַקָּשָׁה. . אַל תַּמְשִׁיךְ לְהִסְתּוֹבֵב וּלְהָפִיץ אֶת הַשְּׁמוּעָה שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה, בְּסֵדֶר? זֶה מַעֲלִיב. לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה, מִישֶׁהוּ מִשֶּׁלָּנוּ לֹא הָיָה עוֹשֶֹה אֶת מַה שֶּׁאַתָּה עָשִֹיתָ. . .'

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אם השומרת על לימוד הבן

מסופר על הרבנית הצדקנית מרת לאה עטיה שהסבה יחד עם בנה על שולחן שבת. הרבנית אישה אלמנה הייתה, לכן היא ובנה אכלו את סעודת השבת יחד. כאשר סי...