הַוִּוכּוּחַ שֶׁהִתְנַהֵל בֵּין הֶחָתָן לְבֵין בַּעַל הַתִּזְמֹרֶת, הִתְלַהֵט. "אֵינִי חַיָּב לְשַׁלֵּם לְךָ כְּלוּם!" טָעַן הֶחָתָן. "אַתָּה חַיָּב לְשַׁלֵּם לִי דְּמֵי בִּטּוּל!" הִתְעַקֵּשׁ בַּעַל הַתִּזְמֹרֶת.
הַכֹּל הִתְחִיל כַּאֲשֶׁר הֶחָתָן הִתְקַשֵּׁר בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם לְבַעַל הַתִּזְמֹרֶת, וְסִכֵּם עִמּוֹ כִּי יוֹפִיעַ בַּחֲתֻנָּתוֹ. הַשְּׁנַיִם סִכְּמוּ כִּי יִפָּגְשׁוּ בַּצָּהֳרַיִם, וְהֶחָתָן יְשַׁלֵּם מִקְדָּמָה לְבַעַל הַתִּזְמֹרֶת. אֶלָּא שֶׁלִּפְנֵי הַצָּהֳרַיִם הוֹדִיעָה הַכַּלָּה לֶחָתָן, כִּי הִיא מְעֻנְיֶנֶת בְּתִזְמֹרֶת אַחֶרֶת. הֶחָתָן הִתְקַשֵּׁר לְבַעַל הַתִּזְמֹרֶת, לְהוֹדִיעַ לוֹ כִּי הַסִּכּוּם בֵּינֵיהֶם מְבֻטָּל, וְאָז פָּרַץ בֵּינֵיהֶם הַוִּכּוּחַ בְּעִנְיַן תַּשְׁלוּם דְּמֵי הַבִּטּוּל, בְּסַךְ מֵאָה דּוֹלָר.
כַּאֲשֶׁר רָאָה בַּעַל הַתִּזְמֹרֶת שֶׁהֶחָתָן אֵינוֹ מוּכָן לְשַׁלֵּם, הוֹדִיעַ לוֹ כִּי הוּא מִתְכַּוֵּן לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לְדִין תּוֹרָה אֵצֶל הָרַב.
וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הַיּוֹם הִתְיַצְּבוּ שְׁנֵיהֶם בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב. בַּעַל הַתִּזְמֹרֶת בִּקֵּשׁ אֶת דְּמֵי הַבִּטּוּל, וְהֶחָתָן טָעַן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם.
הָרַב הִקְשִׁיב וְשָׁתַק, וּלְבַסּוֹף פָּנָה לֶחָתָן וְאָמַר לוֹ: "שַׁלֵּם לוֹ אֶת דְּמֵי הַבִּטּוּל".
"מַדּוּעַ?" לֹא הֵבִין הֶחָתָן. "כִּי בַּעַל הַתִּזְמֹרֶת צָרִיךְ אֶת הַכֶּסֶף", הִסְבִּיר הָרַב.
"אֲבָל גַּם אֲנִי זָקוּק לַכֶּסֶף", נִסָּה הֶחָתָן לִמְחוֹת. "מָה אִכְפַּת לְךָ?" הִבְלִיעַ הָרַב חִיּוּךְ, "תְּשַׁלֵּם, וְה' יִתֵּן לְךָ פִּי עֲשָׂרָה!"
הֶחָתָן לֹא הִתְעַקֵּשׁ. הוּא שִׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף לְבַעַל הַתִּזְמֹרֶת, וְהַשְּׁנַיִם נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם זֶה מִזֶּה.
הַדִּיּוּן בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב הִתְנַהֵל בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם, וּבִשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם יָשַׁב הֶחָתָן בְּסִפְרִיַּת הַיְּשִׁיבָה שֶׁבָּהּ לָמַד, וְעָסַק בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה.
הַשָּׁעָה הָיְתָה אַחַת אַחַר חֲצוֹת, כַּאֲשֶׁר לְפֶתַע נִכְנַס אֶל הַסִּפְרִיָּה אִישׁ עֲסָקִים לָבוּשׁ בְּהִדּוּר, נִגַּשׁ אֶל הֶחָתָן, וְהֵחֵל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ בַּשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית.
הֶחָתָן לֹא הָיָה דּוֹבֵר אַנְגְּלִית, וְהוּא הִצְבִּיעַ עַל בָּחוּר אַחֵר שֶׁשָּׁהָה בַּסִּפְרִיָּה בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְהַשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית הָיְתָה שְׁגוּרָה עַל פִּיו. אִישׁ הָעֲסָקִים שׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן חָזַר אֶל הֶחָתָן, הִנִּיחַ בְּיָדָיו מַעֲטָפָה, וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם בִּמְהִירוּת.
"מָה קוֹרֶה כָּאן?" לֹא הֵבִין הֶחָתָן, וַחֲבֵרוֹ סִפֵּר: "אִישׁ הָעֲסָקִים סָגַר עִסְקָה טוֹבָה בְּאַחַד הַמְּלוֹנוֹת הַסְּמוּכִים לְכָאן, וּבָא לְכָאן כְּדֵי לְחַפֵּשׂ לְמִי לִתְרֹם חֵלֶק מֵהַמַּעַשְׂרוֹת. הִפְנֵיתִי אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, כִּי אַתָּה עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן, וְאַתָּה בְּוַדַּאי זָקוּק לַכֶּסֶף.
הַבָּחוּר פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה, וּמָנָה אֶת הַשְּׁטָרוֹת בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת. הָיוּ שָׁם עֲשָׂרָה שְׁטָרוֹת שֶׁל מֵאָה דּוֹלָר. מִלּוֹתָיו שֶׁל הָרַב מִלִּפְנֵי כַּמָּה שָׁעוֹת, הִדְהֲדוּ בְּאָזְנָיו: "תְּשַׁלֵּם, וְה' יִתֵּן לְךָ פִּי עֲשָׂרָה!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה