הַמַּעֲשֶׂה הַפִּלְאִי הַבָּא אֵרַע כַּאֲשֶׁר הָרַב מרדכי אליהו זצוק״ל הִגִּיעַ לְכֶלֶא מֶרִילֶנְד שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, עַל מְנָת לְבַקֵּר שָׁם אֶת הָאָסִיר הַיְּהוּדִי, יוֹנָתָן פּוֹלַארְד.
בְּפִתְחוֹ שֶׁל הַכֶּלֶא הַשָּׁמוּר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, לְאַחַר כַּמָּה שְׁעָרִים מְאֻבְטָחִים, נִצָּב גַּלַּאי מַתָּכוֹת מֵהַמְּשֻׁכְלָלִים בָּעוֹלָם, דַּרְכּוֹ לֹא יָכוֹל לַחֲדֹר אֲפִלּוּ אַבְזָם קְטַנְטַן שֶׁל מַתֶּכֶת.
כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ הָרַב וּפָמַלְיָתוֹ אֶל הַשַּׁעַר, הוֹדִיעַ לָהֶם קְצִין הַבִּטָּחוֹן, כִּי הַגַּלַּאי יְצַפְצֵף אֲפִלּוּ בִּגְלַל מַתֶּכֶת זְעִירָה. "גַּם מִי שֶׁעָבַר נִתּוּחַ בְּגוּפוֹ, וְהֻשְׁתַּל לוֹ בֹּרֶג, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ זֹאת!" אָמַר.
וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מַזְכִּירוֹ שֶׁל הָרַב לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, צִפְצֵף הַגַּלַּאי גַּם לְאַחַר שֶׁהַמַּזְכִּיר הוֹרִיד אֶת נְעָלָיו וְהֵסִיר אֶת חֲגוֹרָתוֹ. לְבַסּוֹף הִתְבָּרֵר, כִּי הַגַּלַּאי קָלַט אֶת סְלִיל הַמַּתֶּכֶת הַקָּטָן שֶׁבְּפִנְקָסוֹ שֶׁל הַמַּזְכִּיר. . .
אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הָרַב לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, לֹא פָּשַׁט הָרַב אֶת גְּלִימָתוֹ, וְלֹא הֵסִיר אֶת נְעָלָיו. הָרַב עָבַר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, כָּל צִפְצוּף לֹא נִשְׁמַע. הַגַּלַּאי נָדַם בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ. . .
"מָה זֹאת?" הִשְׁתַּעֵל קְצִין הַבִּטָּחוֹן בִּמְבוּכָה. הוּא הִצְבִּיעַ בְּיָד רוֹעֶדֶת עַל רוֹכְסָן הַמַּתֶּכֶת שֶׁבִּגְלִימַת הָרַב, וְהָרַב שָׁאַל אֶת מַזְכִּירוֹ: "מָה רוֹצֶה הַקָּצִין?"
הַמַּזְכִּיר הִסְבִּיר לָרַב מַדּוּעַ נִרְעַשׁ הַקָּצִין, וְהָרַב חִיֵּךְ. "זֶה הַכֹּל?" שָׁאַל. הוּא פָּתַח אֶת רוֹכְסָן גְּלִימָתוֹ, וּלְנֶגֶד עֵינֵיהֶם הַנִּדְהָמוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי הַבִּטָּחוֹן הָאֲמֵרִיקָאִיִּים נִגְלָה הָעֵט הַמֻּכֻסָף בְּכִיס חֻלְצָתוֹ שֶׁל הָרַב, הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל זְרוֹעוֹ, וְהַחֲפָתִים שֶׁבְּחֻלְצָתוֹ. . .
"הַאִם הַשַּׁעַר מְקֻלְקָל? !" הִתְפַּלֵּא מְפַקֵּד הַכֶּלֶא, "וַהֲלֹא הַגַּלַּאי יָדוּעַ כְּאָמִין בְּיוֹתֵר!" הוּא בִּקֵּשׁ מֵהָרַב אֶת עֵטוֹ, וְעָבַר עִמּוֹ דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. אָכֵן, הַגַּלַּאי לֹא אִכְזֵב. צִפְצוּף צוֹרְמָנִי נִשְׁמַע בָּרֶקַע. . .
הַמְּפַקֵּד הֶחֱזִיר אֶת הָעֵט לְיָדָיו שֶׁל הָרַב וּבִקֵּשׁ: "שֶׁהָרַב יַעֲבֹר", וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, שׁוּב הִשְׁתַּתֵּק הַגַּלַּאי, כְּאִלּוּ הָיָה שַׁעַר פָּשׁוּט. . .
הַתַּדְהֵמָה שֶׁאָחֲזָה בַּנּוֹכְחִים הִתְחַלְּפָה בְּדִמְמַת הַעֲרָצָה. גַּם הַגּוֹיִים הֵבִינוּ, כִּי מוּלָם עוֹמֵד אָדָם קָדוֹשׁ, אִישׁ אֱלֹקִים מוּרָם מֵעַם.
וּלְפֶתַע הֵחֵל קְצִין הַדָּת הַנּוֹצְרִי שֶׁל הַכֶּלֶא לִרְקֹד וְלִצְהֹל כִּמְשֻׁגָּע. "מָה לְךָ רוֹקֵד?" הִתְעַנְיֵן מַזְכִּירוֹ שֶׁל הָרַב.
אִישׁ הַדָּת לֹא הֵבִין. "הַאִם אַתָּה לֹא יְהוּדִי? !" שָׁאַל, "וַהֲלֹא בַּתָּנָ״ךְ כָּתוּב, שֶׁבִּקְרִיעַת יַם סוּף, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁרוּ וְרָקְדוּ. אֲנִי עוֹבֵד כָּאן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וּמֵעוֹלָם לֹא אֵרַע שֶׁהַשַּׁעַר לֹא צִפְצֵף! זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת נֵס קְרִיעַת הַשַּׁעַר הַחַשְׁמַלִּי, וְאֵיךְ לֹא אֶרְקֹד? !". . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה