סיפר מו״ר הרב אליהו זצוק״ל: בסוף ימי השלטון התורכי בארץ, חי בירושלים תלמיד חכם, גאון וחשוב, שעלה מבבל לארץ ישראל ושמו חכם רבי בן ציון (אברהם) קווינקא זצ״ל. חכם זה הוא אשר הוציא לאור את הירחון "המאסף" שהכיל דברי תורה ופילפולים בהלכה מאת גדולי אותו הדור, בין הכותבים בירחון נמנה רשכבה״ג מורנו רבי יוסף חיים זיע״א בעל ה׳בן איש חי'.
בימים ההם שרר עוני בכל והיה קשה מאד להשיג בשר למאכל ולא כל שכן לקיום מצוות כפרות, בשל כך רבים נהגו לקיים בממון את מצוות "פדיון כפרות". למרות זאת חכם בן ציון הקפיד לקיים מצוות כפרות בתרנגול דווקא, ובערב יום הכיפורים היה סובב בשווקים ומחפש תרנגול מהודר. לאחר שקיים בו את המצווה, היה שוחטו ומחלק בו ביום את בשרו לעניים כך שיספיקו לאכלו בסעודה מפסקת.
ערב יום כיפור אחד ביקש חכם בן ציון תרנגול כדרכו, והנה חלפו עברו כמה שעות של חיפוש ולא נמצא תרנגול בכל השוק. היום הקדוש ממשמש ובא ומה יעשה החכם? הסתכל כה וכה, ונצנצה במוחו האמרה: "כי האדם עץ השדה".
והנה עבר לפניו אפנדי גברתן, והחל לנענע אותו בחוזקה ולומר את נוסח הכפרות: "זה חליפתי, תמורתי, כפרתי זה הגוי ילך למיתה ואכנס אני לחיים טובים ולשלום". מסביב התקבצו מוסלמים אשר הביטו בנעשה בתימהון, אך חכם בן ציון לא שת ליבו לזאת והמשיך פעם שנייה לקרוא את נוסח הכפרות. המוסלמי, אשר התעשת בינתיים, ניסה להשתחרר מאחיזתו של חכם בן ציון, אך הוא לא הרפה ממנו וקרא בפעם השלישית את הנוסח הנ״ל. הגויים, אשר ראו עלבון בכך שיהודי מאז לטלטל כך את חברם, נגשו לעשות בחכם בן ציון שפטים. לפתע עבר במקום קצין טורקי רוכב על סוס, ובראותו את ההתקהלות, דהר לתוך המון בכדי לעמוד על פשר העניין. לפתע הרים הסוס את שתי רגליו הקדמיות והורידם בצהלה על המוסלמי אותו טלטל חכם בן ציון כמה רגעים קודם לכן והוא נהרג בו במקום. כשראו זאת הנוכחים נסו בבהלה לכל עבר, וכך זכה חכם בן ציון לקיים את מנהג הכפרות גם בשנה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה