מחנך טוב הוא מחנך ששוכחים אותו
היום לא הייתי בבית הספר, ויצא שהתכתבתי עם אחד התלמידים שלי שמתוך תסכול כתב לי שבית ספר זה דבר מיותר. התכתבנו ארוכות והשתדלתי להראות לו איך לצד כל הקושי והבעיות שיש במערכת, הוא מקבל ממנה הרבה דברים, עד כדי כך שהוא מתקשה לשים לב לערך שלהם בחייו.
זה הזכיר לי את התסכול הנצחי של מורים ביסודי ובתיכון על כך שהם מחנכים תלמידים בשנים הכי מאתגרות ואז התלמידים יוצאים למכינה קדם-צבאית ושם נופלים כל האסימונים וכל ההצלחה מיוחסת למוסדות הבלתי פורמליים ולא לבית הספר שמניח את התשתית.
ונזכרתי בשיחה שהייתה לי פעם עם הרב עדין (שטיינזלץ).
ומעשה שהיה כך היה: באחד הימים במשרד של הרב עדין שוחחנו שיחת אגב תוך כדי שהבאתי לו משהו. בין לבין נכנסנו בדברים על תפקיד המחנך.
"מי הוא המחנך הטוב בעיניך?" שאל אותי הרב עדין. "מחנך טוב" עניתי "הוא אחד שהתלמידים לא שוכחים. מחנך שהדמות שלו הולכת עם תלמידיו לאורך שנים והם חיים לאור הדברים שהם קיבלו ממנו".
הרב עדין הביט בי בעיניים הבהירות שלו, ואחרי שהייה אמר: "אני חושב שמחנך טוב הוא דווקא מחנך ששוכחים". הבטתי בו בעיני עגל, התקשיתי לרדת לסוף דעתו, והוא פירט:
"תחשוב על גננות. מעטים הילדים שזוכרים את הגננת שלהם, ועם זאת אין לי ספק שהן אולי הדמות שהכי משפיעה על כל אורחות חייו של האדם — ממש עד פטירתו מן העולם. . . ההצלחה של גננת או של מחנכים בגיל הרך מתבטאת בכך שההרגלים אותם הם מקנים לילדים הופכים להיות חלק מדמות האדם שלו. זה לא שיש ילד, ועליו מועמסים ההרגלים מבחוץ באופן שהוא זוכר מי אמר לו מה או מי חינך אותו לכך. החינוך הופך ל״שקוף״ עבור הילד, כמו רדיד שצמוד לנפש שלו, ובדיוק משום כך הוא מוצלח. לכן אמרתי לך — מחנך טוב הוא מחנך ששוכחים. וגם לך לא יזיק אם ישכחו אותך קצת. . .".
בתור מחנך אני חושב הרבה על המילים האלה שלו. מחשבה של צהריים.
לחיים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה