אנא בכח - על כח האמונה. (או - "שלח תשלח")
לעיתים מצטרף אלי ילדי ליום סידורים, הפעם היה זה ינון שנלווה אלי לאחר צהרים בתל אביב, פגישות, קניות, ענייני בנקים וכד'. בעייני זה מטרד, בעייניו חוויה.
כרגיל הגענו גם לרחוב העליה, סמוך לבית הישן של סבא אליהו וסבתא רבקה ז״ל, המקום המוכר שלא השתנה בהרבה מאז - חנויות משקאות, רוכלים, פיח אוטובוסים, קירות מאובקים, רעש ומהומה. הסתכלנו ימינה ושמאלה והנה על המדרכה שוכבת יונה, מהסוג הנפוץ בעיר- תור, בצבע חום בהיר, שוכבת פצועה, נפלה מן הקן על עץ הפיקוס הגבוה וריסקה את איבריה, מבוהלת ניסתה לזוז, לרפרף בכנפיה, אבל ללא הצלחה.
ופלטתי כי גורלה נחרץ ותמות בגלל הפציעה החמורה, או אולי תיטרף. ונכמרו רחמיו והתלחלחו עיניו של ינון ולא קיבל את הגזרה. 'אז למה שלא ניקח אותה לווטרינר', שאל, ואני ספקן, 'מי יטפל בה? ביקשתי שיניח לי לה ולגורלה ובינתיים התקרבנו קצת וזו נבהלה, ניסתה לנוע בעזרת רגליה וכנפיה, ראינו אז את גודל השבר, כנף שמוטה הצידה שבורה והגוף מדמם. ומיהרתי ורציתי ללכת והוא עקשן, לא הסכים, בא ונמתין עוד קצת. וכבר איזה איש בצעד מהיר התקרב וכמעט רמס אותה ברגליו ועל יד פתח הבית ראינו חתולה עצבנית שהביטה מרחוק, ממתינה לסעודה המזומנה לה. באין ברירה החלטנו להרים אותה מהמדרכה למקום גבוה יותר וטיפסתי בחוסר רצון על הסורגים המלוכלכים, והנחתי אותה רוטטת ומדממת על גג המזגן הבולט מחנות האופנים הסמוכה, ובינתיים, לכלכתי ידי ובגדי ורטנתי לעברו והשפיל מבטו.
והמשכנו בקניות ובעניינים אחרים, ובמשך כל הזמן הזה היתה היונה ברקע, 'אבא מה איתה ומה יהיה ובוא נציל אותה', ולקראת ערב ואני כבר על הכביש הראשי, מזדחל חזרה הביתה, שוב ניסה לשכנע אותי לבקר את החולה, 'אולי ניתן לעשות עוד משהו לטובתה', אז חזרנו למקום והיונה עוד שכבה על המזגן, שכבה ללא תנועה, נראתה מתה. והוא מנסה בשנית, 'אנא אבא, אסור לעזוב אותה ככה ואני נשאר כאן להשגיח עליה ואתה תיסע', ושוב טיפסתי על הסורגים ונגעתי בה ובקושי הרגשתי רטט בגופה והורדתי אותה למטה והוא כבר רץ והשיג ארגז ריק של משקאות והנחנו אותה בתוכו על מצע שסידרנו מסוודר ישן ונסענו הביתה.
ובדרך שוחחנו על דא ועל הא והגענו גם לענייני כהונה והציווי שניצטוונו לברך את ישראל ועל האמונה וכח התפילה והר הקללה ועל הברכה. ושאל מה זה עין טובה וגם על רעה, ועברנו לאנא בכח ותפילת נחוניה בן הקנה ושוחחנו על האם ומה כל אלה עושים בכלל. וינון מתעניין ושואל, העמיק חקור וגם הטמיע. כי כבר הגענו למחלף נתב״ג ואז השתתק, התכנס בתוך עצמו, החל מתפלל ומבקש, עצם עיניו ופקח ומצמץ והביט בה ברחמים, והיונה שוכבת חסרת אונים בתוך הארגז המונח למרגלותיו, התרכז, מנותק התבודד בתפילתו, תפילה זכה של ילד קטן שלא חטא ובעת רצון של בין ערביים, ביקש מריבונו של עולם, רחמים ורפואה ליונה מסכנה שנפלה והתרסקה, ואנו כבר בפאתי העיר וכבר החשיך ופנסי הדרך חדרו למכונית והאירו את ראשו המתנועע עדיין, ועלתה תפילתו למרום והתדפקה על שערי רחמים.
והגענו הביתה בחושך והיונה באפיסת כוחות, וכבר אין טעם לתחבושות ורפואות כי רגעיה ספורים, והוא עומד ומסתכל ומצטער את צערה ואני כבר עייפתי. והנחנו את הארגז עם הסוודר הישן והיונה בזהירות במרפסת השירות, וגם צלוחית עם מעט מים וכמה פרורי לחם והלכנו איש לחדרו, ינון עייף עד מאוד, עוד בטרם הספקתי לנשקו, כבר הניח ראשו על הכר וכבר נעצמו עיניו וירדם והיונה אף היא עצמה עיניה ולא זזה עוד.
ובבוקר, התעוררנו עם זריחה, ורצנו למרפסת ולארגז והנה היונה איננה, הארגז ריק ומיותם ונותרו בו רק סוודר מלוכלך, דם קרוש ופלומת נוצות, אבל היא, היכן היא – לא תאמינו, היא החלימה לגמרי, המריאה אל על ועוד הספקנו לראותה, עומדת לרגע על מעקה המרפסת הגבוהה שמעלינו, פורשת כנפיים, ממריאה כהלכה ועפה ונעלמת מאחורי הבנין. והיה זה נס ופלא בעיני. כי עלתה תפילתו למרום הבקיעה שערי שמים והורידה ישועות ורפואות וזכיתי לראות זאת במו עיני והכל אמת ויציב ונכון וקיים. ומותר לכל אחד לייחל ולהאמין לברך ולהתפלל, אדם בשביל עצמו אך גם ובעיקר בשביל אחרים, כי גדול מאוד כוחה של אמונה. אריה יהודה טל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה