"אנחנו לא מתרסקים, אנחנו בדרך לפילדלפיה".
שדה התעופה לה גוארדיה ניו יורק. תמי, עושה הכנות אחרונות ומתיישבת בקוקפיט. טיסה שגרתית של חברת Southwest Airlines לדאלאס.
הטיסה ממריאה. בעודה שקועה במחשבות על שהותה הקצרה בדאלאס ועל רובי, חבר ילדות שלא ראתה המון זמן, היא מרגישה פתאום מכה בעוצמה כזו, שזה הרגיש לה כמו התנגשות עם מטוס אחר.
מיד היא הבינה מה קרה. המנוע השמאלי של המטוס התפוצץ ויצר חור בדופן המטוס, שפגע בכנף ובחלון מה שגרם לאובדן לחץ בתא הנוסעים.
הנוסעים והדיילים היו בכאוס מוחלט.
המטוס החל לאבד גובה במהירות. תמי ג׳ו שולץ שפעלה בקור רוח יוצא דופן, הבינה שעליה להנמיך גובה במהירות כדי להחזיר חמצן לתא הנוסעים.
הטיסה כלפי מטה גרמה לנוסעים לחשוב שהמטוס מתרסק. הפאניקה גברה.
תמי הבינה שהנוסעים בטוחים שזה הסוף. היא אמרה בכריזה משפט אחד שעד היום לא שוכחים לה:
"We're not going down, we're going to Philly”
"אנחנו לא מתרסקים, אנחנו בדרך לפילדלפיה."
ברגע שהנוסעים הבינו שהירידה אינה התרסקות אלא מהלך מתוכנן, הם נרגעו.
אבל אז היא נתקלה בקושי נוסף. המטוס הפסיק להגיב לפקודות שלה.
היא החליטה לקחת את השליטה במטוס לידיה.
לא רק שהצליחה לבצע נחיתה מוצלחת בפילדלפיה, היא גם דאגה להחנות את המטוס קרוב לכבאיות שעמדו על המסלול, כך שיוכלו לטפל במידת הצורך במנוע שהתפוצץ ויפרוץ בלהבות.
היא גם שיערה שהנוסעים ינסו לברוח מהמטוס עם הנחיתה, אז הנמיכה את דפנות הכנפיים.
המטוס נחת בשלום למעט נוסעת אחת שנהרגה מרסיסים.
תמי ג׳ו שולץ יצאה לתא הנוסעים ועברה נוסע, נוסע. היא הביטה להם בעיניים, ורצתה לוודא שהם בסדר. היא הרימה בידיה ילדה בת חמש ואמרה לה שהיא גיבורה.
כשהתראיינה כמה חודשים אחרי האירוע, אמרה: ״למרות שהרגשתי שתפקדתי מצוין תחת לחץ, ושקיבלתי החלטות שהצילו חיי אדם, כולם מהללים אותי על שני הדברים הכי שוליים שעשיתי.
על כך שאמרתי שנוסעים לפילדלפיה אבל בעיקר, לא שוכחים לי שיצאתי אליהם בסוף הטיסה״.
שתי המחוות הלכאורה שוליות הללו, הדגימו מנהיגות מהי.
הנוסעים הרגישו שרואים אותם ושיש מישהו שאפשר לסמוך עליו.
היכולת שלה בשיא הלחץ להבין שהנוסעים יהיו בטוחים שזו נחיתת חירום (שבדיעבד זו הייתה) – ולהקפיד לא לומר ״נחיתת חירום״ – אלא – נוסעים לפילי – כלומר ״הכל תחת שליטה, יש לי תוכנית״ – ראויה לציון.
אבל יותר מזה, ההחלטה שלה לצאת לתא הנוסעים, מראה יותר מכל את מידת האחריות שהרגישה כלפיהם. יותר מכל מחווה אחרת – זו מחווה שאומרת - אתם באחריותי, אני אחראית לכל מה שקרה פה ומתפקידי לצאת ולוודא שאתם בסדר.
היא ראתה אותם, הרגישה אחריות כלפיהם והיה לה חשוב להסתכל לכל אחד ואחד מהם בעיניים ולוודא שהם בסדר.
זו מנהיגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה