בב' באלול ה׳תשמ״ו נכנסו לבית הכנסת "נווה-שלום" אשר באיסטנבול במהלך התפילה שני צעירים שהתחזו לעיתונאים, וירו באש מקלעים לעבר המתפללים.
לאחר שסיימו את מסע הירי הציתו המחבלים את בית הכנסת והתאבדו.
הפיגוע זעזע את הקהילות היהודיות ברחבי העולם והיה זה למעשה הפיגוע הגדול הראשון בקרבת בית כנסת או מטרה יהודית בתורכיה. כרבה הראשי של מדינת ישראל נבחר מרן הרב להיות נציגה הרשמי של המדינה בהלוויית הנרצחים. ההלוויה אורגנה ע״י הקהילה היהודית בסיוע רב של המשטרה המקומית.
לפני ההלוויה נערכה אזכרה לנרצחים בבית הכנסת, שעדיין ניכרו בו סימני ההרס. כתמי דם היו על הקירות וכן סימני השריפה שפרצה ליד ארון הקודש. המשפחות האבלות ישבו בצידי ארון הקודש, כאשר כל הקהל עמד על רגליו. לאחר מכן יצא מסע ההלוויה אל בית העלמין.
הנרצחים הושמו בארונות עץ ושיירת מכוניות ארוכה נסעה לבית העלמין. לאחר מסע ההלוויה ישבו כל בני המשפחות לסעודת הבראה. היה זה מחזה מכאיב; למעלה ממאה אבלים יושבים בשורה ארוכה של שולחנות.
לאחר ההלוויה נפגש מרן הרב עם הרב הראשי לתורכיה וראשי הקהילות היהודיות שהגיעו ללוויה. בפגישה העלה מרן הרב את הצעתו להקים קרן מיוחדת לעזרת המשפחות שנפגעו. הצעה זו התקבלה מייד ע״י אנשי הקהילה התורכית ונשיאי הקהילות האורחים, ובמקום אף התחייבו לסכומי כסף גדולים.
במשך כל זמן הביקור נעשו מאמצים גדולים ע״י כבוד הראשון לציון לשפר את המצב הרוחני של הקהילה. במהלך הביקור נקלע מרן הרב לרחוב מסוכן שהיה נתון תחת שלטון חמולה של קיצוניים.
כל-כך מסוכן היה המקום, עד שאפילו המקומיים לא העזו לעבור דרכו, אלא הקיפו אותו בדרכם. מייד אחרי שנכנס רכבו של מרן הרב לרחוב, משני צדדיו עמדו חברי הכנופיה, אשר חזות פניהם הקשה מגלה את צפונות ליבם ומחשבותיהם הרעות.
מרן הרב התכופף קדימה אל הנהג התורכי וציוה עליו: "אמור לי מיהו ראש הכנופיה!". הנהג, אחוז החלחלה, השיב ברעדה: "ז-ז-ז-ה. . . זה הוא. . זה האיש", והצביע ביד רועדת על איש גדול מידות עז-פנים ומשופם שעמד בהמשך הרחוב. "עצור לידו", ציוה הרב. הנהג סירב: "מה? לעצור לידו?". הפעם מרן הרב פקד: "עצור!". והנהג עצר, ללא יכולת לסרב.
פנה מרן הרב אל ראש הכנופיה: "סאלם עלייכום". הציץ הוא אל תוך הרכב וראה את הרב עטור בגלימה.
"מן הראוי היה", המשיך מרן הרב, "שאבוא אליך לבית לביקור".'מענה רך ישיב חמה'; אורו עיניו של האיש. "אך אני חוזר כעת מלוויה וסימן לא-טוב הוא להיכנס לבית מייד אחרי לוויה", וכך הוא גם אצל הערבים. "מצטער", סיים הרב.
ראה הלה שמרן הרב הנכבד כה מכבד אותו והחל משתחווה לפניו. ראו כל בני הכנופיה את מנהיגם משתחווה - והחלו מחקים אותו.
וכך המשיך מרן הרב לאורך הרחוב, כשכל בני הכנופיה מצדיעים לו וקדים לפניו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה