בליל פורים היה לרב הראשי לישראל הראי״ה קוק זצ״ל, מנהג מיוחד במינו, מנהג נפלא ונשגב. שמעתי על כך מאיש יהודי ישיש ושמו שלמה בר חיים, כאשר ביקרתי בביתו בירושלים.
אחרי קריאת המגילה בבית המדרש אשר ב׳בית הרב', התיישבו הרב קוק ותלמידיו סביב לשולחן. בין המסובים היו הרב דוד הכהן 'הנזיר', הרב יצחק אריאלי, הרב יעקב משה חרל״פ, והרב אברהם חיים הקלמן (אביו של של שלמה המספר).
במרכז השולחן ניצבה קערה עם יין. כל אחד מהרבנים אחז בכפית קטנה, שבעזרתה הוא לגם מהיין מדי פעם.
הרב קוק ישב בראש השולחן, ואמר לתלמידי חכמים שישבו עמו:
"אִמרו לי איזה פסוק שתרצו, מכל מקום בתנ״ך, ואני אביא לכם ממנו ראיה הלכתית שחייבים לאהוב כל יהודי, ואפילו הוא רשע גמור!"
כמובן, זה לא היה קל להוכיח זאת מכל פסוק, אולם הרב קוק, ברוב גאונותו, הצליח להוכיח כנדרש. . .
הת״ח שהסבו עם הרב אתגרו את הרב וניסו להתווכח עם דרשותיו, אך למרות כל גאונותם הוא תמיד גבר עליהם, ובסופו של הדיון והפלפול נותרה המסקנה הברורה שחייבים לאהוב כל יהודי. . .
הלימוד הפורימי הזה של מצוות אהבת ישראל נמשך לא שעה ולא שעתיים. במשך כל הלילה ישבו הרב קוק ותלמידיו ועסקו בסעיפי האהבה ובגודל מעלתה, עד שעלה עמוד השחר.
רק אז קמו הרב קוק ותלמידיו ממקומם, ונגשו לבית המדרש לתפילת ותיקין. (ממשה נחמני)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה