מסירות נפש של הרב דרוקמן

שלום. ערן ישראלי מספר:

אני רוצה לספר לכם את "סיפור העקדה" של הרב דרוקמן. . .

ביקשו ממני להעביר שיעורים לזכרו כאן בלוד.

בהתחלה חשבתי לסרב.

אמנם זכיתי ללמוד אצל הרב, אבל מצד שני אלפים למדו אצלו, ובטוח שיש אנשים שמכירים את הרב הרבה יותר טוב ממני. . .

ואז חבר מהגרעין בלוד אמר לי "דוגרי, ערן, מה הרב היה עושה במקומך?" - כבר הבנתי שלסרב זו כבר לא אופציה. . .

אז על מה מדברים בליל שבת חורפי בפני קהילה צעירה ותוססת עם כוחות נתינה,

זוגות צעירים, וסטודנטים רווקים ורווקות שבאו לתת מעצמם ולתרום

בעיר מורכבת ומיוחדת כמו לוד?

האמת שזכיתי בשנה האחרונה לחבר של אמת.

חברותא יקר ואהוב - Itzik Sat, מקהילת יחדיו בפ״ת (קהילה מיוחדת שזכתה שיתיישב בה הרב אייל ורד, שגם לו יש לא מעט סיפורים על הרב דרוקמן. .)

בדיוק בימים האחרונים, לאחר הסתלקותו של הרב דרוקמן זצ״ל, חשבנו איציק ואני להתחיל ללמוד יחד משהו מתורתו הגדולה של הרב.

התחלנו את מהלך העקידה - סדרת שיעורים שהרב זצ״ל היה מלמד את התלמידים החדשים משיעור א' באופן קבוע (מומלץ בחום למי שעוד לא למד. .)

הרב לימד את זה מתוך רצון שידע כל תלמיד מהו כוחה של מסירות נפש, ועד היכן היא מגעת.

החלטתי שזה יהיה נושא השיעור - פרשת העקדה, ומשם כבר אגיע לספר סיפורי מסירות נפש של הרב מכמה תחומים.

התקשרתי בשישי האחרון לחתן שלו - הרב עוזי ביננפלד

רציתי לחבר את כל זה למסירות נפש של הרב דרוקמן עצמו ("וחי בהם. .")

הרב עוזי הרחיב את היריעה כדרכו

הוא גם סיפר לי עוד אנקדוטות וסיפורים שלא הכרתי (ואני מניח שכמו כל אחד פה, חשתי מאז הסתלקותו של הרב שהסיפורים הרבים עליו הם ממש כמו מים שאין להם סוף. . .)

פתאום, תוך כדי שיחה עם הרב עוזי, אני קולט שבעצם הפיגוע ממנו ניצל הרב (ובו נהרג אפי איובי ז״ל, הנהג האהוב שלו) הוא בעצם גם סיפור העקדה. . .

זה קרה לפני 29 שנה, בשנת התשנ״ג (1993).

הרב היה בדרך לחברותא עם הרב ולדמן זצ״ל, יחד עם אפי שהיה גר אז בכפר דרום.

הם נסעו לחברון, בדיוק בשבוע של פרשת חיי שרה, בו קוראים על קניית מערת המכפלה בחברון ע״י אברהם אבינו.

פתאום, מחבלים ארורים פתחו לעברם בירי, ואפי נהרג.

כשחושבים על זה, יש הרבה קווי דמיון בין שני סיפורי העקידה האלו.

הרבה מדי מכדי שיהיה זה מקרי בלבד.

משהו בסיפור הזה גורם לך לעצור ולהתבונן טיפה.

אברהם מגייר את האנשים, הולך לכל מקום ומתאמץ בכדי להפיץ את דבר ה' בעולם, מכתת רגליו וקורא בשם ה',

ובדרכו הולך הרב דרוקמן.

יצחק, בנו של אברהם, מוסר אף הוא את נפשו והולך עם אברהם "באותו ראש" - וכמוהו אפי.

ממש "וילכו שניהם יחדיו". . .

בני המשפחה מספרים שהרב דרוקמן אהב את אפי הי״ד ממש כמו בן,

וכשאפי נהרג הוא נפל על ברכיו של הרב שישב במושב שלידו.

מכיוון שדוושת הגז היתה לחוצה ע״י רגלו של אפי שהתמוטט, הרכב המשיך לנסוע, וסטה מהכביש. הוא החל להדרדר לעבר תהום עד שנעצר ממש באורח נס, כששני הגלגלים הקדמיים כבר היו באוויר.

הרב, שהיה פצוע מהכדורים שנכנסו לרכב, יצא מהרכב ורץ לכביש להזעיק עזרה.

אנשים שזיהו אותו מדמם רצו להגיש לו עזרה, אך הוא לקח אותם לרכב, כדי להציל את אפי.

הרב עוזי, חתנו של הרב, סיפר לי שהרב שאל בבית החולים מה עם אפי כשהתעורר, ובהתחלה לא רצו לספר לו כדי שלא יצטער.

כשנודעה לו הבשורה המרה הוא מירר בבכי - מחזה שמי שראה אותו כנראה לא ישכח כל ימיו.

יש עוד כמה קווי דמיון בין עקדת יצחק לזו של אפי (אני מניח שאתם תמצאו עוד כמה. .) אבל מאז, כמו שהרב בעצמו העיד, גדלה אצל רבנו עוד יותר תחושת ה- "הנני" שהיתה טבועה בו כל כך.

אותה תודעה שכבר טבע בכולנו אבינו הראשון - אברהם.

על האמת הגדולה הזו היה הרב חוזר שוב ושוב,

גם באירועים טובים יותר, וגם באירועים קשים (כמו למשל בגירוש מגוש קטיף).

"הנני!

לכל שליחות,

לכל פקודה - גם לקשה ביותר, לנעלה ביותר, לנוראה ביותר.

הנני – בבחינה של התייצבות מלאה, מוחלטת לקריאתו של בורא עולם.

הנני לכהונה

הנני למלכות

הנני לשחוט

הנני ליהרג

הנני! ! "

כשהיינו תלמידים בישיבת ההסדר "אור עציון" שבראשה עמד הרב, הוא סיפר לנו את הסיפור הזה בהתרגשות גדולה במסיבת ההודיה, דמע כשדיבר על אפי הי״ד, אך הודה לה' בשמחה על הנס שנעשה עמו.

הוא הדגיש לנו שחיים שניתנו במתנה - ראוי שינצלו אותם

ותכל׳ס - כולנו מקבלים בכל בוקר את חיינו במתנה

לא צריך נס כדי שנדע לנצל אותם, להרבות אור וטוב בעולם.

בליל שבת, לאחר השיעור על עקדת יצחק ומסירות הנפש של אברהם יצא לי לספר כמה סיפורים של מסירות נפש על הרב דרוקמן.

סיפורים גדולים וקטנים על ענק שהיה רגיש לכל אדם, בעל אהבת ישראל גדולה, שמאז ילדותו קשר את נפשו בעבותות של אהבה לארץ ישראל, לעם ישראל, ולתורת ישראל.

ילד שניצל מהנאצים ימח שמם, כשהתחבא עם משפחתו במרתף,

ילד יחיד ללא אחים ואחיות שהוברח לארץ דרך רומניה, ובדרכו לכאן נתקל בסירוב לעלות על הספינה "סטרומה" בה הפליגו 768 פליטים יהודים - אירוע שנראה בתחילתו מצער, עד שהתברר שהספינה הוטבעה בים השחור על ידי צוללת סובייטית - נס נוסף בדרך ההצלה של חיימק׳ה הילד

ילד שגדל והיה לנער חדור מוטיבציה, מדריך כריזמטי בבני עקיבא של אותם הימים, ממקימי ישיבת ההסדר הראשונה "כרם ביבנה", שמאז ועד יום מותו עשה הכל בגדול, חלם שאף והצליח.

אדם ש90 שנותיו משקפות הרבה ממה שעם ישראל כולו עבר,

שהתווה דרך לרבים.

דרך של חיבור בין אנשים, של שליחות שרואה בתחיית האומה חלק מתהליך הגאולה.

הרב שלח שליחים לרוסיה לאחר נפילת מסך הברזל כדי לחבר את היהודים שם חזרה לעם ישראל, שהקים את מכינת "אור מאופיר" לעולי אתיופיה כדי לעזור לנערים שלא זכו לכך לסיים בגרות וללמוד תורה בעומק ומתוך שמחה ואהבה.

מחנך ברמ״ח אבריו.

אדם שכל מעייניו נתונים ל׳כלל ישראל' (כמו שהיה אומר תמיד בקולו המתוק והצרוד). שאהב את מדינתו אהבה עזה, וגם אם היתה ביקורת על משהו שצריך תיקון - הכל נעשה במאור פנים ואהבה.

בליל שבת,

לאחר שסיפרתי את הסיפור עם הפיגוע, בחורה צעירה בשם הודיה הרימה יד וביקשה לדבר. היא סיפרה שהדוד שלה התחתן עם אלמנתו של אפי איובי הי״ד, ונולדו להם עוד ילדים, והיא מתרגשת לשמוע סוף סוף את פרטי הסיפור, את הרקע ואת ההשוואה לפרשת העקדה.

עוד סגירת מעגל. . .

הרב והרבנית נשארו בקשר עם המשפחה של אפי עד היום, הרבנית היתה מגיעה אליהם הביתה, תופרת, מסייעת, מפטפטת.

הם היו מגיעים לשמחות שלהם, להולדת הנכדים, גם כשהלו״ז היה עמוס. . .

אמרתי לקהילה הצעירה ולסטודנטים הדתיים שמתנדבים בשכונת רמט בלוד (חבר׳ה מיוחדים ואנרגטיים, אין דברים כאלה. . .) שהם ממשיכים את השליחות של הרב כאן. שליחות חברתית חשובה, שתומכת במי שזקוק לזה, שמחברת בין אנשים.

מי שמתלבט איפה לגור ורוצה חיי חברה וקהילה עם תרומה משמעותית - שיבוא לבקר. יש מצב שהוא ימצא את זה ממש כאן, במרכז הארץ

יהי רצון שנזכה גם אנחנו, כולנו, להיות תלמידיו של הרב דרוקמן.

ללכת לאורו של רבנו הגדול,

לקדש את חיינו בתורה, לטהר אותם בעבודה

ותמיד לומר "הנני" לכל משימה

זכינו לראות אדם מיוחד, שגם לאחר שקיבל פרס על "מפעל חיים" (תרתי משמע) - לא יצא לפנסיה, ולא הלך לנוח,

אלא בדיוק כמו שנאמר על אברהם אבינו לאחר העקדה: "וישב אברהם אל נעריו" - שחזר לאותם הדברים שעשה קודם.

כך חזר גם הרב דרוקמן אל נעריו.

נעריו שבישיבה, נעריו בבני עקיבא, ביהודה ושומרון, בערי הפריפריה, ובכל מקום בו ביקשו ממנו להיות חלק, להנהיג, לתת עצה.

מצרף כאן קישור לסרטון של כמה דקות, שנותן לנו עוד קצת חיים מהרב

(סרטון שנקרא - איך לא - "הנני". . .)

https: //www. youtube. com/watch? v=W3H4da10c_g

הרב דרוקמן הוא סיפור חיים של מסירות נפש.

תודה לך, הקב״ה, ששתלת בדור שלנו כזה אדם.