נאמנותו לארץ ישראל

הַשָּׁנָה הִיא שְׁנַת תש״ח. רוּחוֹת מִלְחָמָה מְנַשְּׁבוֹת בָּאֲוִיר. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל קָמָה זֶה עַתָּה, וְסוֹבְבֶיהָ-אוֹיְבֶיהָ, מְדִינוֹת עֲרָב, אֵינָן רוֹאוֹת זֹאת בְּעַיִן יָפָה, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. צְעִירִים רַבִּים מִמְּדִינוֹת עֲרָב נָהֲרוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב הַצִּיּוֹנִי, וְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאָחוֹר תָּמְכוּ בָּהֶם. גַּם בְּמִצְרַיִם הִתְנַהֲלָה פְּעִילוּת עֵרָה, לְטוֹבַת מִלְחֶמֶת הַגִּ׳יהָאד. פְּעִילִים מִצְרִיִּים עָבְרוּ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְהִתְרִימוּ אֲנָשִׁים לְטוֹבַת מִמּוּן פְּעִילוּת טֶרוֹר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בְּאַחַד הַיָּמִים הַמְּתוּחִים הַלָּלוּ, נָסַע מָרָן בָּרַכֶּבֶת הַחַשְׁמַלִּית הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל קָהִיר, וְהִנֵּה נִגְּשׁוּ אֵלָיו שְׁנֵי פְּעִילִים, וּבְפִיהֶם דְּרִישָׁה: "נָא לִתְרֹם לְטוֹבַת הַמַּאֲבָק בָּאוֹיֵב הַצִּיּוֹנִי!"

בַּתְּחִלָּה נִסָּה מָרָן לְהִתְעַלֵּם מִן הַבַּקָּשָׁה, אוּלָם הַמִּצְרִי חָזַר בַּשֵּׁנִית עַל בַּקָּשָׁתוֹ. "נָא לִתְרֹם לַמַּאֲבָק הַקָּדוֹשׁ!" הִכְרִיז. מָרָן נִסָּה לִשְׁקֹעַ בַּסֵּפֶר שֶׁבְּיָדָיו, אוּלָם הַפָּעִיל הַמֻּסְלְמִי שָׁב עַל בַּקָּשָׁתוֹ בַּשְּׁלִישִׁית, וְהַפַּעַם בְּקוֹל רָם יוֹתֵר. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִין מָרָן כִּי לֹא יוּכַל יוֹתֵר לְהִתְעַלֵּם, נַעֲנָה וְאָמַר: "אֵינֶנִּי תּוֹרֵם! אַתֶּם פּוֹעֲלִים לְמַעַן מִלְחָמָה, וַאֲנִי בְּעַד שָׁלוֹם!" הַמֻּסְלְמִי לֹא וִתֵּר. "אַתָּה חַיָּב לִתְרֹם!" אָמַר. "אִם כָּךְ" נַעֲנָה מָרָן, "הַכְנֵס אֶת הַיָּד לַכִּיס שֶׁלִּי, וְתִקַּח מַה שֶּׁתִּמְצָא שָׁם. . ." עָמַד מָרָן עַל שֶׁלּוֹ בִּגְבוּרָה.

מְהוּמָה הִתְחוֹלְלָה. יוֹשְׁבֵי הַקָּרוֹן זִהוּ אֶת תְּגוּבָתוֹ שֶׁל מָרָן כִּתְמִיכָה בָּאוֹיֵב הַצִּיּוֹנִי. "הוּא תּוֹמֵךְ בַּיָּאהוּד!" סִנְּנוּ מִבֵּין שִׁנֵּיהֶם, "הוּא בּוֹגֵד בַּמּוֹלֶדֶת!" קָרְאוּ בְּקוֹל. הַכַּרְטִיסָן, שֶׁהָיָה עַל הָרַכֶּבֶת, בִּקֵּשׁ לְהַרְגִּיעַ אֶת הָרוּחוֹת. הוּא הוֹצִיא כַּמָּה פְּרוּטוֹת מִכִּיסוֹ, תָּקַע בְּיָדָיו שֶׁל הַפָּעִיל וְאָמַר: "הִנֵּה, קַח! זֶה בִּשְׁבִילוֹ!" אַךְ מָרָן טָרַח לְהַבְהִיר: "אֲנִי לֹא נָתַתִּי! אַתָּה נָתַתָּ!"

הַמְּהוּמָה שֶׁשָּׁקְטָה לָרֶגַע, הִתְפָּרְצָה בְּיֶתֶר עֹז. בַּתַּחֲנָה הַקְּרוֹבָה אָחֲזוּ כַּמָּה מִן הַנּוֹסְעִים בְּמָרָן, וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַקְּרוֹבָה. מָרָן הָיָה קָרוֹב לְהֵעָצֵר. . .

אוּלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן אֶת חִנּוֹ בְּעֵינֵי קְצִין הַמִּשְׁטָרָה. הוּא גָּעַר בֶּהָמוֹן, עַל שֶׁהֵעֵזּוּ לְהוֹבִיל כָּךְ אֶת רַב הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית לַחֲקִירָה, וּלְאַחַר מִכֵּן פָּנָה לְמָרָן וְשָׁאַל: "אֱמֹר נָא לִי, מַדּוּעַ לֹא פָּתַרְתָּ אֶת כָּל הָעִנְיָן בְּמַתַּן כַּמָּה פְּרוּטוֹת כִּתְרוּמָה?"

וְכָךְ הֱשִׁיבוֹ מָרָן, בְּחָכְמָתוֹ: "הֲלֹא אָבִי וְאִמִּי, אַחַי וְאַחְיוֹתַי, נִמְצָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! הַאִם נָאֶה וְיָאֶה שֶׁאֶתֵּן מִכַּסְפִּי כְּדֵי לִפְגֹּעַ בָּהֶם? !"

וְאָכֵן, הַתְּשׁוּבָה הַמְּחֻכֶּמֶת הִתְקַבְּלָה עַל לֵב הַקָּצִין. הוּא הִשְׁתַּכְנַע בְּאֹפֶן סוֹפִי כִּי מָרָן אֵינוֹ תּוֹמֵךְ בָּאוֹיֵב הַצִּיּוֹנִי, וּפָטַר אֶת מָרָן לְשָׁלוֹם. . .