נתן שרנסקי

"לא, לא, לא תנצחו אותי

לא מנצחים אותי כל כך מהר"

מילים ולחן נעמי שמר.

כל שאיפתו הייתה לעלות לארץ ישראל, אבל בברית המועצות של שנות ה-70 מדובר היה בדבר מורכב עד כדי בלתי אפשרי.

למרות הפחד ממאסר ממושך כפי שקרה ליהודים רבים שפעלו כדי להגיע לארץ החליט נתן שרנסקי לקחת את גורלו בידיו והגיש בקשה רשמית לעלות לארץ ישראל, לימים שרנסקי יספר "שזהו היום הראשון בו הרגשתי חופשי".

החיים בברית המועצות של אותם הימים היו חיים מלאים בפחד מפני הלשנות, כל מי שהעז לעשות דברים כנגד דעת השלטון עלול היה למצוא את עצמו במסר לשנים ארוכות, הספיק אפילו רק ללמוד עברית או להתפלל במניין על מנת להישלח "לחינוך מחדש" במחנות עבודה עם תנאים קשים במיוחד.

החשש היה גדול, אך בכל אופן שרנסקי האמין שיצליח, גם אם הדבר ייקח שנים רבות.

באופן לא מפתיע שרנסקי קיבל תשובה שלילית. . .

רוב האנשים בשלב זה היו עוצרים מחשש למעצר

אבל שרנסקי אדם חופשי בנפשו החליט להמשיך עד הסוף, לימים הוא יכתוב בספרו "לא אירא רע" כך

*"לא מסך הברזל, לא הכלא, לא הצינוק, לא כל אלה יחד מסוגלים לעצור את מסעו של האדם לחופש."*

***

שרנסקי פעל רבות להפיץ את הידיעה בעולם שאנשים בבריה״מ הם לא חופשיים.

תוך זמן קצר שרנסקי קיבל ביקור מה-ק. ג. ב שדרש ממנו להפסיק, אחרת. . .

"לא, לא, לא תנצחו אותי

לא מנצחים אותי כל כך מהר"

שרנסקי לא הפסיק אף לו לרגע.

מהר מאוד הוא נעצר ועמד למשפט, לקראת סוף המשפט ניתנה לשרנסקי זכות הדיבור הוא מתאר זאת כך

"כשעמדתי בבית המשפט בשלב הקראת גזר הדין, שהיה עלול גם להיות הוצאה להורג, נשאלתי על ידי השופטים אם ברצוני לומר מילה אחרונה לפני הקראת גזר הדין. . .

"את המילים האחרונות שלי אני מפנה אל בני עמי." לא היה לי ספק שאם יש משפט אחד שאני רוצה לקחת איתי בדרכי לשנים ארוכות בבית הסוהר זו האמירה "לשנה הבאה בירושלים."

השופטים היו המומים, ושרנסקי המשיך

"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב.

אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי!

אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי.

אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה."

***

שרנסקי קיבל עונש מאסר של שנים ארוכות

על מנת לשבור את רוחו בשנה הראשונה למאסרו (ואף יותר, 405 יום) הוא שהה בצינוק קטן ומחניק

שרנסקי החליט שהוא לא יישבר ועשה את הכל פשוט

"בצינוק היו החיים פשוטים יותר. כל יום הביא עמו רק בחירה אחת - בין טוב לרע, בין לבן לשחור, בין לומר כן או לא לקג״ב."

נשמע אולי פשוט אבל הביצוע היום יומי שעה שעה הוא קשה ביותר.

כפי שאמרנו, לא תנצחו אותי כל כך מהר – שרנסקי לא נשבר ולא נכנע בפני הק. ג. ב כיוון שהיה חופשי ברוחו לא בגלל שהיה לא כוח מול שוביו אלא בגלל הרוח החזקה שפיעמה בו.

***

ב-11 בפברואר בהפתעה גמורה עבור שרנסקי הוא שוחרר, הטיסו אותו לגשר גלינקה שהפריד בין גרמניה המזרחית למערבית שהיווה גבול בין המזרח למערב

שרנסקי קיבל הוראה אחת ברורה לחצות את הגשר בקו ישר

הוא החל לצעוד ישר, אבל אז עלה בו קול "כל חיי לא הקשבתי לדברים שה-ק. ג. ב אמר לי לעשות, אני אדם חופשי גם הפעם לא אקשיב להם"

לעיני כל העולם בשידור חי שרנסקי חצה את הגשר תוך כדי הליכת זיג זג מצחיקה שהראתה לעולם ששרנסקי נשאר בן חורין.